בין חוקי טבע למחוקק

נדמה לי שהנקודה שבה אנחנו חלוקים אינה בשאלה אם יש חוקיות בטבע, אלא בשאלה האם עצם קיומה של חוקיות מחייב גורם שקבע אותה.

אתה מניח שחוקי הטבע אינם יכולים להיות עובדה בסיסית של המציאות ולכן הם דורשים מקור. אבל זו בדיוק ההנחה שבמחלוקת. אפשר לעצור את שרשרת ההסברים בישות מודעת שיצרה את החוקים, ואפשר לעצור אותה בחוקי הטבע עצמם או במבנה הבסיסי של המציאות. מבחינה פילוסופית לא ברור מדוע האפשרות הראשונה עדיפה על האחרת.

בנוסף, אם החוליה האחרונה בשרשרת אינה זקוקה להסבר משום שהיא בסיסית, לא ברור מדוע לא לייחס את התכונה הזו לחוקי הטבע עצמם. ברגע שמאפשרים ישות שאינה דורשת הסבר נוסף, נדמה שהשאלה היא רק היכן לעצור את השרשרת – ולא בהכרח שהעצירה צריכה להיות בישות מודעת.

לכן בעיניי הטיעון מצביע על בעיה מעניינת – מקור החוקיות של המציאות – אבל הוא לא נראה כמכריע בין האפשרויות השונות להסביר אותה.

אני שמח שאנחנו מסכימים שיש חוקי טבע. אני מקווה שאנחנו מסכימים גם שיש עצים ועננים. הוויכוח כל הזמן היה אם חוקיות כזאת זוקקת "מחוקק".
כפי שכתבתי, אם החוקים הם יישים, אז אין לנו ויכוח. זה יכול להיות אלוהים. אבל אם הם לא יישים, אז צריך הסבר מדוע העולם מתנהל כפי שהוא מתנהל. מי חוקק אותם?
אי אפשר לעצור את הרגרסיה בחוקים, כי החוקים אינם יש, ובטח לא יש שיכול להתחיל משהו. יש מכני מעלה את אותה שאלה כמו על היקום עצמו: מי יצר אותו? אלוהים הוא יש שברצונו יוצר חוקים.
בקיצור, אם אנחנו מסכימים שהשאלה מה מקור החוקיות במציאות דורשת תשובה, אז סיימנו את הדיון. טענתי היא שיש משהו שמהווה מקור להם, ולזה גם אתה מסכים. למשהו הזה אני קורא אלוהים. אם תרצה לקרוא לו יענקלה או יקום פורקן, לבריאות. השם לא ממש חשוב. אין אפשרויות שונות לענות על השאלה הזאת. יש רק אחת. יש כמה אפשרויות לגבי זהותו של אותו יש שחוקק את החוקים. אבל לא בזה עסקינן.

השואל מערבב בין טיעונים שונים לטובת קיומו של אלוהים, הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי (או הטיעון מן התכנון) מוכיח את קיומו של אלוהים מכוח הייחודיות של חוקי הטבע, העובדה שחוקי הטבע הם חוקים מורכבים (שהרי הם היו מכוונים ליצור עולם מורכב) מוכיחה שיש מישהו שעשה אותם למטרה מסוימת, כיון שלא סביר להניח שהם נוצרו מעצמם, אם יש מישהו שטבע חוקי טבע מורכבים בעולם בתכנון ליצור חיים – הרי שיש לו אינטליגנציה ורצון, כך שאפשר להוכיח שמדובר באישיות פרסונלית.
השאלה שהעלה השואל נוגעת לראיה אחרת, שהיא הראיה מעצם קיומן של חוקי הטבע, ההנחה היא שחוקי הטבע הם שרירותיים ולא מוכרחים באיזה שהוא סוג של הכרח מטאפיזי, כך שהיה אפשר ליצור עולם שבו חפצים לא היו נמשכים לכדור הארץ, ולכן העובדה שהם נמשכים טעונה הסבר, מהי הסיבה שגורמת להם להימשך לכדור הארץ? הטענה שלך היא שיתכן שכל חוקי הטבע כן מוכרחים מעצם טבעם להיות, כך שאין שום עולם אפשרי שבו חוקי הטבע לא יחולו, אם אנו מניחים כך – כמובן שלא צריך להסביר את החוקיות בטבע, אך ההנחה הרווחת והסבירה היא לא כזו, לא סביר להניח שיש איזה שהוא הכרח שחפצים ימשכו לכיוון כדור הארץ, כך שכנראה יש מישהו שגורם לכך להתרחש, (ומדובר באלוהים פרסונלי, כיון שאלוהות לא פרסונלית לא יכולה לחולל אירוע קונטינגנטי, כל אירוע שיכול להיות היה שלא יהיה – רק רצון יכול לגרום לו להיות, אם חוקי הטבע נגזרים מאלוהים באופן הכרחי – הם לא חוקים קונטינגנטיים, שהרי הם נגזרים בהכרח מיש שקיים בהכרח), השאלה "אולי החוקים הם תכונה יסודית של המציאות" היא ספקולציה גרועה.

תשובה ל"איש האמת"

ראשית, אתה מניח שחוקי הטבע הם קונטינגנטיים ולכן דורשים הסבר חיצוני. אבל זו בדיוק הנקודה שבמחלוקת. העובדה שאנחנו מסוגלים לדמיין עולם שבו חוקי הטבע שונים אינה מוכיחה שבאמת הייתה "בחירה" ביניהם. הרבה דברים שאנחנו יכולים לדמיין אינם אפשריים מבחינה מטאפיזית. לכן עצם האפשרות לדמיין חוקי טבע אחרים לא מוכיחה שיש מישהו שבחר את החוקים הקיימים.

שנית, גם אם נניח שחוקי הטבע אכן קונטינגנטיים ודורשים הסבר, לא ברור מדוע ההסבר חייב להיות רצון מודע. המעבר מ"יש הסבר לחוקים" ל"יש ישות פרסונלית שבחרה אותם" הוא קפיצה לוגית שלא נומקה. ייתכן שהחוקים נובעים ממבנה עמוק יותר של המציאות או ממערכת חוקיות בסיסית יותר, וייתכן גם שהשרשרת נעצרת פשוט בעובדות יסוד של העולם.

שלישית, אתה פוסל את האפשרות שחוקי הטבע הם עובדה בסיסית של המציאות בטענה שזו "ספקולציה גרועה". אבל ההשערה שיש ישות מודעת שחוקקה את החוקים אינה פחות ספקולטיבית. למעשה, היא מוסיפה למערכת ההסבר ישות מורכבת מאוד – מודעת, בעלת רצון וכוח – ולכן דווקא מעלה שאלות חדשות במקום לפתור אותן.

לבסוף, אם מקבלים את הרעיון ששרשרת ההסברים חייבת להיעצר במקום כלשהו, לא ברור מדוע העצירה צריכה להיות דווקא בישות מודעת. באותה מידה אפשר לעצור אותה בחוקי הטבע עצמם או במבנה הבסיסי של המציאות. ברגע שמאפשרים ישות שאינה זקוקה להסבר נוסף, קשה לראות מדוע אותה פריבילגיה אינה יכולה להינתן גם לחוקי הטבע עצמם.

לכן נדמה לי שהטיעון שלך אינו מראה שחייב להיות "מחוקק", אלא רק מבטא העדפה מטאפיזית לעצור את שרשרת ההסברים בישות מודעת ולא בחוקי הטבע. זו עמדה אפשרית, אבל היא אינה נובעת בהכרח מהטיעון עצמו.

טוב, הצגת ארבעה טיעונים שונים כנגד הראיה מהחוקיות בטבע, אנסה להתייחס להם כסדרם:
הטיעון הראשון שלך הוא שאין שום הכרח שחוקי הטבע אינם דברים שמוכרחים מבחינה מטאפיזית גם אם ברור שהם לא מוכרחים מבחינה לוגית, האופציה הזו היא אפשרית, כמובן, אך היא ממש לא סבירה, קשה לטעון שיש במציאות איזה שהוא הכרח לכך שמהירות האור היא דווקא 299,792,458 מטר לשנייה ולא שום מספר אחר, או שקבוע הגרביטציה במטר מעוקב לקילוגרם בשנייה בריבוע הוא דווקא 0.000000000066743, או שמטען האלקטרון הוא דווקא 0.0000000000000000001602176634 קולון, יכול להיות שיש איזה שהוא הכרח מטאפיזי שאנו לא יודעים עליו, אך מי שטוען כך – עליו חובת הראיה, קשה להעלות על הדעת סיבה כל שהיא שמטען האלקטרון לא יהיה קצת יותר גדול.
הטיעון השני שלך הוא שגם אם יש הסבר – לא בטוח שהוא ישות מודעת עם רצון, כיון שיכול להיות יכול להיות "שהחוקים נובעים ממבנה עמוק יותר של המציאות או ממערכת חוקיות בסיסית יותר", אך לא פירשת מה זאת אומרת שהחוקים נובעים ממבנה עמוק יותר? יש שני אפשרויות בלבד ואין אפשרות שלישית, או שהחוקים קונטינגנטיים או שהם הכרחיים, אם בסופו של דבר אתה טוען שהם הכרחיים – עליך מוטלת חובת ההוכחה, כיון שכאמור, הם ממש לא נראים הכרחיים, אם הם נובעים ממבנה בסיסי של המציאות או ממערכת חוקים אחרת והם עדיין שרירותיים – אז הם עדיין צריכים הסבר, ואין שום הסבר מעבר לישות בעלת רצון שמפעילה אותם.
(אגב, אתה הוספת "ויתכן פשוט שהשרשרת עוצרת בעובדות יסוד של העולם", כך שאתה מוכן לקבל שיש "עובדת יסוד" כמו חוקי הטבע, אך השאלה היא לא מדוע חוקי הטבע הם כאלו ולא אחרים, אלא מדוע בכלל חוקי הטבע פועלים בעולם, מהי הסיבה שחפצים נמשכים לכדור הארץ ברגע הזה, השאלה היא לא מי ברא איזה שהוא חפץ שאנו כבר יודעים על קיומו, אלא מהו ההסבר לתופעות שאנו רואים, מי הוא זה שמתניע את חוקי הטבע, על השאלה הזו אי אפשר להשיב בטענה שזוהי "עובדת יסוד" של העולם, טענה כזו היא וויתור על עקרון הסיבתיות).
הטיעון השלישי שלך הוא שהטענה שיש אלוהים בעל רצון ומודעות רק מוסיפה ישות מורכבת מאד ומעלה שאלות חדשות, אך זוהי קינה ולא טיעון נגד, אם דברים קורים – יש להם סיבה, הסיבה הזו לא יכולה להיות אלא בעלת רצון, אלו הן עובדות והיסקים הגיוניים מחויבים, וזה ממש לא רלוונטי אם מכאן ואילך מתעוררות שאלות.
הטיעון הרביעי שלך הוא שאם עוצרים את השרשרת היכן שהוא אפשר לעצור אותה כבר בחוקי הטבע, אך הטיעון הזה אינו אלא חזרה במילים אחרות על הטיעונים הקודמים, כיון שהסיבה שסביר לעצור באלוהים ולא בחוקי הטבע נעוצה בכך שאלוהים הוא ישות הכרחית, זאת בניגוד לחוקי הטבע שהם קונטינגנטיים במהותם, אם אתה רוצה לטעון שחוקי הטבע הם גם כן הכרחיים – חזרנו לטיעונים הקודמים, זוהי פשוט טענה לא סבירה.
בקיצור: כל הטיעונים שלך אינם אלא טיעון אחד – יתכן שחוקי הטבע הם הכרחיים, אם חוקי הטבע הם קונטינגנטיים – אין שום רלוונטיות לכך שאפשר להסביר באמצעות חוקיות עמוקה יותר ולכך שאלוהים מוסיף שאלות נוספות, וגם אי אפשר לעצור את ההסבר בחוקי הטבע, כך שהטיעון שלך אינו אלא שיתכן והם הכרחיים, אך כאמור, זוהי טענה ספקולטיבית וחסרת בסיס שכמעט כל הפיזיקאים כיום דוחים לחלוטין.
(אגב, הטיעונים שלך נוגעים לראיה מעצם קיומם של חוקי הטבע, ולא לראיה הפיזיקו-תיאולוגית שמוכיחה את קיום אלוהים מהמורכבות והייחודיות של החוקים, אך נניח לזה).