בין פרופסור לחוקר

אני מבולבל. לסיכום : מרצה (=מלמד) לX עוסק בX עצמו, וחוקר לX לא עוסק בX עצמו, וזה לא משנה מה הX, חוץ ממדעי הרוח והחברה ופילוסופיה, ששם המרצה=החוקר ולא עוסק בפילוסופיה עצמה ?

לא הבחנתי כאן בין מרצה לחוקר, אלא בין תחומים שונים. איני יודע להגדיר קו כללי, אבל ברבים ממדעי הרוח (פילוסופיה, פואטיקה, תלמוד) יש הבדל ויש נטייה לא לשים אליו לב.

אני רואה הבדל (בין הפרופסור שחוקר את התחום למי שעוסק בתחום עצמו) גם במתימטיקה או בפיזיקה. הפרופסור לפיזיקה רק מסביר את הידוע כבר, לעומת זאת פיזיקאי לא רק מטפל בידוע כבר אלא יוצר (או מנסה ליצור) תובנות חדשות בתחום הפיזיקה.
משאכ ברפואה, ששם הפרופסורים בנוסף למה שהם מסבירים לתלמידים ומטפלים בידוע כבר להם, הרי הם רופאים בעצמם שמרפאים כל יום אנשים חדשים, לכן פרופסור לרפאוה הוא (בדכ) גם רופה.
מה דעתך על הניואנס הזה ?

ברור שיש הבדל בין מרצה לחוקר. זה מלמד משהו ידוע והחוקר מוסיף מידע. זו הגדרת התחומים הללו? על מה יש כאן לדון? אין הבדל ביניהם לגבי היחס בינם לבין האדם שעוסק בתחום עצמו.
ברפואה יש מרצים שהם רופאים, ויש שלא. אלו שמלמדים איך לעשות משהו פרקטי הם מטבע הדברים אנשים שעוסקים בתחום הזה. זה נכון לכל תחום.
אני לא מבין לאן הולך הדיון הזה?

גם אני לא מבין ? התבלבלתי, אעשה קצת סדר בראש תודה לך.

אלו הלומדים פילוסופיה ראויים להיקרא היסטוריונים של הפילוסופיה.
הם ידעו לומר מה אמר בעבר פילוסוף X על נושא Y. וזה הדבר היחידי שהם קנו בלימודי הפילוסופיה.
אם היתה דרישה מאלו שלומדים פילוסופיה להיות גם פילוסופים (כלומר, לאהוב חכמה, ולא רק פילוסופיה) אזי הפקולטות היו כמעט ריקות.