ביעור חמץ פחות מכזית
שלום הרב,
נתקלתי ברמב"ם שממנו משמע שיש חובת ביעור בפחות מכזית (הלכות חמץ ומצה, פרק ב' הלכה טו):
בצק שבסדקי העריבה–אם יש כזית במקום אחד, חייב לבער. ואם לאו–אם היה עשוי לחזק בו שברי העריבה, או לסתום בו נקב–בטיל במיעוטו; ואם לאו, חייב לבער
מצד שני, בהמשך הסעיף משמע שאין חובת ביעור בפחות מכזית:
היו שני חציי זיתים בשני מקומות, וחוט של בצק ביניהם–רואין: כל שאילו יינטל החוט ניטלין עימו, חייב לבער; ואם לאו, אינו חייב לבער במה דברים אמורים, בעריבה; אבל בבית–אף על פי שאם יינטל החוט אינן ניטלין עימו–חייב לבער, מפני שפעמים מקבץ אותן.
משמע שחצי זית שאין חשש שיקבצו אותו עם חצי זית אחר, אין חובת ביעור לא בבית ולא בעריבה.
איך לדעתך ניתן ליישב את הסתירה הזאת?
בברכה,
ה"סתירה" הזאת מופיעה גם בשו"ע, אבל אין כאן שום סתירה. בפחות מכזית אין חובת ביעור (אלא אולי מדרבנן מחשש שמא יבוא לאוכלו. זהו יסוד דין הבדיקה שנדון ברמב"ם בחלק השני של פ"ב, ורק הוא שייך בפחות מכזית). וכן משמע בפ"א ה"ז שמדבר על פחות מכזית רק לגבי אכילה ולא לגבי בל ייראה (וגם זה ממקור מיוחד ולא מדין חצי שיעור). ראה גם בהלכה הקודמת לזו שלך, שמדברת בפירוש רק על כזית, וכך שם בכל הפרק שבפחות מכזית אם אין חשש שיבוא לאוכלו אין חובת ביעור (כי זה לא מדין בל יראה, אחרת בפשטות אינו תלוי בחשש אכילה).
בהלכה שהבאת לא מדובר בחמץ פחות מכזית אלא פחות מכזית במקום אחד, כלומר חלקי כזית שמצטרפים יחד לכזית. בעריבה ייתכן שהעריבה מצרפת אותן לכזית, ובבית זהו חשש שמא יקבצם בפועל.
למעשה יש מקום להניח שגם פחות מכזית חייב בביעור ושאני בצק שבסדקי העריבה שאינו חשוב ובטל לכלי, כמדומני שעמדו על כך האחרונים.
זו הגמרא עצמה, אבל רק כשהבצק עשוי להעמיד/לדבק את העריבה. אנחנו מדברים כשלא.
כונתי שגם אם אינו עשוי לדבק או להעמיד מ"מ אינו עומד בפני עצמו, כך גם משמע מלשון הרמב"ם שם הט"ז שכתב, הואיל ואלו החציי זיתים דבוקין בכתלים או בקורות או בקרקעות אינו חייב לבער אלא מבטל בלבו ודיו. משמע שכל הנידון הוא כשהחצאי זיתים מתבטלים למשהו.
אני כותב לפום ריהטא ובחצי זכרון.
אגב מעניין אותי אם גילית דעתך באיזה מקום על ענייני השיעורים של החזו"א ורח"נ.
בתגובה לטור 211 הודתי לך על ספריך ומאמריך המאלפים, מקוה שראית.
אני לא מסכים. בהודעה למעלה הראיתי מדוע לדעתי לפי הרמב"ם אין חובת ביעור בחצי שיעור, וכך גם משמע כאן. לשיטתך לא ברור מדוע הוא כותב הסתייגויות מתי אין דין ח"ש בבל יראה (דווקא בעריבה) ולא כותב את דין ח"ש עצמו.
לא כתבתי על ענייני השיעורים. אין לי עמדה בעניין. החשבונות של הנוב"י אכן משקפים בעיה, והמסורת היא כמובן כרח"נ. נאמרו כמה דרכים בביאור העניין, אבל איני מכיר דרך טובה בזה אם כי לא יצא לי להתעמק.
ראיתי את הודאתך. חן חן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer