בלימת מתקפת הטילים

אין לי התנגדות עקרונית להכיר בנסים, אבל אני נוטה לסקפטיות ביחס לדיווחים עליהם. גם כאן הדבר טעון בדיקה של מומחים, ואני ממש לא כזה. אבל אכתוב את נקודת מבטי. אקדים שאני מכיר אותו, והוא אכן ד"ר לפיזיקה. אבל נדמה לי שהוא הפריז בהתלהבות הדתית. הנתונים שצה"ל מסר אינם מדויקים (99% יירוט ונזק קל לבסיס אחד). ראיתי שלפחות בנושא הטילים נשלחו כמאה. חצי מהם נכשלו בשיגור או נפלו בדרך. מהחצי השני, כחמישים, היו תשעה שפגעו והסבו נזק לשני בסיסי חיל אוויר בנגב. זה אומר כ-80% יירוט. זה בערך האחוז של כיפת ברזל שאנחנו כבר מכירים. יש לזכור שהטווח מאד ארוך ויש לך זמן לכוון ולהתכונן ולקבל החלטות, ואפילו לנסות כמה פעמים אם פספסת. בדרך יש גם את הירדנים הבריטים והאמריקאים שגם הם יירטו (לפחות כטב"מים). וכל זה עלה לנו לפחות 5 מיליארד ש"ח, הרבה יותר מאשר לאיראנים. מעבר לזה היו גם נזקים, כאמור. וכל זה כשידענו את העיתוי מראש והתכוננו, ולא היו כך כך הרבה במטח כלו. חשוב על המסקנות לגבי התקפה שאין לך התראה מראש, ובמסה ענקית של טילים וכטבמים. נדמה לי שחיל אוויר חייב להסיק מסקנות מהר כי הוא עלול לחטוף מכה אנושה בפעם הבאה. זה בהחלט הישג טכנולוגי מרשים, אבל למרות שאנחנו כמהים לבשורות טובות ותחושת ביטחון ונסים אלוהיים, במבט מפוכח, אני לא כל כך מתרשם. אגב, כמו בכיפת ברזל, היעדר הנזק גם מפריע לנו להגיב כראוי. גם בגלל הלחץ העולמי וגם בגלל התחושה שלא נפגענו. זו יכלה להיות הזדמנות ביחד עם המעצמות לחסל את הגרעין האריאני במתפקה גדולה ומתואמת. זה כנראה  כבר לא יקרה.