בליעת שני כזיתים

האם ביקורתו של הרב היא על הדימוי לכל שאינו בזה אחר זה או על עצם סברתו של המהר"ל.

אם נתון שדווקא פרוסה זה לחם עוני ושלמה לא
ואם נתון שאם אוכל שלמה ואח"כ פרוסה אז גם כן לא אכל לחם עוני, כי כבר אכל מצה שאינה של עוני.
אז אומר המהר"ל אם כן אז גם לאכול פרוסה יחד עם שלמה זה לא נחשב לאכול לחם עוני, אכילה כזאת שיש לו בפה גם שלמה היא לא יותר בעוני מאשר אם כבר אכל שלמה לפני כן.
ולכן הוא מפרש בדרך אחרת.

אין לזה קשר לכל שאינו בזה אחר זה. כאשר הבעיה היא בדיוק זה שהוא בא אחרי זה למה שלא יועיל בבת אחת. טול כדוגמה את אין איסור חל על איסור. בזה אחר זה אינו חל אבל בבת אחת כן.
כל שאינו בזה אחר זה נאמר במצב שבו האחד מפריע לשני מעצם מהותם, כמו לקדש שתי אחיות. אבל כאן האחד אינו מפריע לשני אלא שאם עשה את הראשון כבר יצא יד"ח.
באשר לסברתך שבפועל הוא אכל, דומני שזה דווקא אינו מוכרח. הוא לא מדבר על היכולת לאכול אלא על היכולת לקיים את שתי המצוות. טענתו היא שגם אם אכל את שניהם לא בטוח שקיים את שתי המצוות כי אינן בזה אחר זה.

נעזוב את הדימוי לכל שאינו ונעסוק בעצם סברתו של המהר"ל.
הנידון הוא לא יציאה ידי חובה אלא אכילת "לחם עוני". אכילת לחם עוני היא רק אכילה ראשונה של מצה פרוסה. אכילת מצה שלמה או אכילת מצה פרוסה אחרי שכבר אכל מצה שלמה איננה אכילת לחם עוני. דרכו של עני בפרוסה כי אין לו מצה שלמה. ועל זה אומר המהר"ל "וכיון שאם היה אוכל מן השלימה ואחר כך מן הפרוסה לא היה מקיים לחם עוני בפרוסה, כשאכלם בבת אחת נמי לא הוי מידי כלל דהא אוכל נמי מן השלימה". זה הגיוני בעיניך שלאכול פרוסה ושלמה ביחד זה אכילת לחם עוני אבל לאכול פרוסה אחרי שכבר אכל שלמה זו לא אכילת לחם עוני?

אני מניח שמבחינתו לחם עוני הוא גדר המצווה, וכשאכלת חצי מצה אכלת לחם עוני. גם אם ביחד עם זה אכלת עוד לחם שאינו עוני. אבל בזה אחר זה אין כאן בכלל לחם עוני כי הראשון הוא אכילת המצה של המצווה.