בעניין השארות הנפש
שבת שלום מיכי, ידועה דעת ראשונים רבים ובראשם רלב״ג (הוא לפחות מתייחס לזה ישירות ובאופן ברור) שמחשבותיו של האדם וחוויותיו (המתקרים בלע״ז ״השכל הנקנה״) הן הן נפשו ואינן הולכות לשום מקום כאשר האדם מת, יש לתיאוריה זו השלכות רבות למעשה בעניין עיקרי אמונה (האם הכופר בהם מה שאין לו חלק לעולם הבא זה בתורת ״ענישה״ או זו מציאות ששכלו לא תפש מחשבות נצחיות ולכן אינו נצחי)
בכל אופן, ברצוני לשאול האם אתה מקבל את התיאוריה הזו ואם לא מדוע, ומהי הנפש הנשארת אילולא הנ״ל.