בעניין לכוף את היצר

חשבתי עכשיו על חילוק בענייני כפיית היצר, שיש שני סוגי יצרים. יצר שהוא רע במהותו כמו יצר השנאה של אחיך, ויש יצרים שאינם רעים במהותם כמו רעב, מין, שינה וכו. במקום שיש שתי מצוות כמו תלמוד תורה במקום מעניין ומקום שפחות מעניין, אין יתרון ללימוד במקום שפחות מעניין כי יצר הסקרנות אינו יצר רע במהותו ולכן אין עניין לשבר אותו. וראיה לדבר מה שכתוב במסכת נזיר:
דתניא ר' אלעזר הקפר ברבי אומר מה ת"ל (במדבר ו, יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין וק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

רואים כאן שאין עניין לשבר את יצר האכילה.

יש טענה שאפילו במקום של יצר שאינו שלילי יש עניין לשבור אותו כדי להיות יותר אוטונומי (פחות מובל על ידי יצרים). אבל עקרונית נראה שאתה צודק. אולי יש להוסיף שאם אתה חש מובל יותר מדי על ידי היצרים אתה אמור לשבור גם יצרים שאינם שליליים. ברור שאין ערך בעצם שבירת היצר אלא אם זה יוצר בעיה.
לגבי נזיר יש אפילו דוגמה משלימה, בנדרים ט ע"ב:
דתניא אמר (רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'

אורן, אין בסיס לחלוקה בין מהות טובה למהות רעה של יצר. מה שקובע זה המטרה.

(גם ה"לכוף את היצר" נובע מיצר. יצר אחד כופה על יצר אחר)

לגבי הלימוד:
1. אם מה שקשה זה להתחיל ללמוד, שם יש עניין של יצר וצריך לכוף בגלל החובה ללמוד.
2. במקרה שהנושא עצמו משעמם אז אין עניין של יצר שצריך לכוף (שעמום זה לא יצר אלא חוסר של יצר), ובנוסף הלימוד לא יהיה לימוד הכי טוב.
3.אם הנושא מעניין יש עניין של יצר (יצר סקרנות) ואסור לכוף אותו. כי יש חובה ללמוד.

הבסיס לאפליה הוא האם זה עוזר להגיע למטרה של "לכוף את יצרו ולתקן דעותיו". בלי לימוד אין תיקון דעת.

ולכן גם לגבי מקרה 2. יש מצבים שאפילו כשהנושא משעמם צריך ללמוד כי זה יעזור אחר כך ללימוד אחר.

חשבתי על הנושא הזה שוב לאחרונה, ולאור הגמרא בפסחים קיג ע"ב שאומרת:
שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר א' בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו אוהרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה לזיגוד א"ל טוביה חטא וזיגוד מינגד אמר ליה אין דכתיב (דברים יט, טו) לא יקום עד אחד באיש ואת לחודך אסהדת ביה שם רע בעלמא קא מפקת ביה אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב מותר לשנאתו שנאמר (שמות כג, ה) כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו מאי שונא אילימא שונא נכרי והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי אלא פשיטא שונא ישראל בומי שריא למסניה והכתיב (ויקרא יט, יז) לא תשנא את אחיך בלבבך אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא כולי עלמא נמי מיסני סני ליה מאי שנא האי אלא לאו כי האי גוונא גדחזיא ביה איהו דבר ערוה רב נחמן בר יצחק אמר דמצוה לשנאתו שנאמר (משלי ח, יג) יראת ה' (שונאי) רע

נראה שאין בעיה מצד יצר השנאה עצמו שהרי נפסק שהוא יצר של מצווה. אלא חשבתי לחלק בין מצב שבו אדם נשתרש ביצר (כמו אדם שמכור לאלכוהול), ואז ראוי לכוף אותו, ובין מצב שאדם נמצא במצב מאוזן ביחס ליצר שתיית היין לדוגמא, ועדיין הוא מצער את עצמו מן היין, ועל דבר כזה צריך כפרה.

לגבי כפיית יצר השנאה כבר כתבו כמה אחרונים וראשונים על כך, וביארו בכמה אופנים. חלקם ביארו בדומה להצעתך. דומני שכעין זה כותב בתוס' שם ובספר התניא.
אתה מרחיב זאת לכל כפיית יצר, ומסביר שזה שלילי רק היכא שהיצר אינו שולט בו אלא הוא מפעיל אותו לפי החלטתו. זה נשמע לי לגמרי סביר. ברור שאין היגיון להכחיד יצרים. לא בכדי הם נבראו בנו. מה שצריך הוא להכחיד את המצב של "רשעים הם מסורים ביד יצרם".