בעניין קבלת הציבור

שלום הרב ומועדים לשמחה,
בשו"ת אחר עלה דיון צדדי לגבי קבלת הציבור שם שאלתי:

כבדרך אגב, רציתי לשאול לגבי הנקודה שהמחויבות לדבר ה’ מבוססת על קבלת הציבור, אם נניח הציבור לא היה מקבל על עצמו את המחויבות הזאת, האם זה היה אומר שהציבור לא היה מחויב לדבר ה’? הרי הציווי בעינו עומד (כפה עליהם הר כגיגית). ומבחינת הקב”ה הוא ציווה על הציבור מיד ולדורות, כלומר, גם בלי עניין השבועה וקבלת הציבור, ישנו חיוב שחל על הדורות הבאים מכוח ציווי הקב”ה עליהם. לכאורה ניתן להבין שמה שקבלת הציבור הוסיפה זה רובד מחייב נוסף, כלומר כאשר אדם ששייך לציבור מורד בדבר ה’, הוא מורד לא רק בה’ אלא גם בציבור שקיבל על עצמו לשמור את דבר ה.

על זה ענית שם כך:

אני חושב שלא. אני לא הייתי שם, והברית שנכרתה מחייבת אותי רק מכוח השתייכותי לציבור. אם אני מבין נכון, הכפייה לא הייתה לציית אלא להישבע ולהתחייב בחיוב הציבורי (כעין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני). לכן גם הייתה טענת מודעא רבה לאורייתא עד פורים שחזרו וקיבלו עליהם. משמע שבלי זה לא היה חיוב בכלל.

על זה רציתי לשאול: אמנם אתה לא היית שם, אבל עם ישראל היה שם, ועם ישראל עדיין חי (ציבור לא מת). כלומר עם ישראל עדיין מחויב מתוקף הציווי בסיני, ואתה היום חלק מעם ישראל, ולכן אתה מחויב מתוקף הציווי בסיני גם היום. לא כך?
בברכה,