בעניין שיטתו של הרב בנושא אוקימתות
קראתי את מאמרו של הרב "מבט אפלטוני על האוקימתות".
גם אני הוטרדתי רבות מעניין האקימתות בגמרא ולא הסתברו לי השיטות השונות בעניין, אך שיטתו של הרב בהחלט יותר הסתברה לי ונהנתי מאוד לקרוא את ניתוח הגמרת בשיטת הרב(במיוחד מסכת פסחים). עדיין יש לי מספר בעיות:
- איך אפשר לראות את שיטתו של הרב בדברי באמוראים, לכאורה זה נראה מופרך להסביר שזה מה שהם אכן התכוונו ע"פ פשט הגמרא.
- הרב דחה כל שיטה שטוענת שאכן האמוראים חלקו באופן "אלגנטי" על התנאים מכך שאין בזה יושר וקשה להאמין שאכן כך נהגו האמוראים במשנה. אך לפי השיטה שסוברת שעליונותה של המשנה באה מכוחה של קבלתה המוחלטת בקרב האמוראים, ובמקרה וימצאו בעיה במשנה התחייבותם היא אך ורק למילים, יש היגיון ברעיון של מחלוקת "אלגנטית". בנוסף האם אין יתרון בשיטה כזאת משום שמתיישבת יותר עם הפשט שאולי באמת חלקו האמוראים על המשנה.
- האם בשיטת הרב אין המון נפקא מינות הלכתיות? לפי זה ישנה בעיה שהרי לא מצאנו שהראשונים או האחרונים הסתכלו כך על הגמרא חויש צורך לעבור סוגייה סוגייה ולבדוק את ההתגלגלות להלכה.
- אשמח אם הרב יוכל ליישב את אוקימתת הגמרא בסוגיית "מצא פירות מפוזרים" בבבא מציעא כא ע"א.
המשנה אומרת: "מצא פרות מפוזרין … הרי אלו שלו"
רבי יצחק מגדיר גדר הפיזור – "קב בארבע אמות"
רב עוקבא בר חמא מפרש את המקרה – "במכנשתא דבי דרי עסקינן".
תודה רבה הרב!
- לא רואה למה זה דחוק בלשון האמוראים.
- גם אם המחויבות היא רק למילים, אוקימתא מרוקנת את המילים מתוכן. כל קושיא ממשנה על אמורא הייתי מצפה שתיושב עם אוקימתא. אין שום בעיה לעשות אוקימתות בכל מקרה, ולכן קושיות ממשניות מאבדות את משמעותן. עובדה היא שלא עושים זאת במקרים רבים.
- הראיתי נפ"מ בסוגיות שבהן עסקתי. זו שאלה כללית, וצריך לבדוק בכל סוגיא האם יש נפ"מ והאם הן לא מובאות. לפעמים הן מובאות ולא מציגים זאת כהשלכה של תפיסת האוקימתא (כמו בסוגיית ביצה), אבל ניתן להבין שזו אכן השלכה.
- מכנשתא דבי דרי היא אוקימתא שבאה להציג מצב שבו אין משמעות לדרך נפילה או הינוח אלא לשיקולי טרחה (פיזור מול ערך). רבי יצחק שקוצב שיעור פיזור בהכרח מדבר על מצב כזה (כי אחרת אין שום משמעות לקצוב שיעור לפיזור, כפי שהגמרא עצמה שואלת). שים לב שזו אוקימתא לאמורא ולא למשנה.
1. בקריאה הפשוטה של הגמרא נראה שפשוט טענו האמוראים שזאת כוונתה של המשנה. ברור שאי אפשר לחשוב ככה באמת אבל מכאן ועד מעבר מעולם מופשט אל תוך תנאי מעבדה וכו' זה נראה קשה.
2. אפשר לענות שהאמוראים פשוט שאפו להשתמש באוקימתות כמה שפחות ולכן קושיה ממקור תנאי היא בעיה. כלומר יש שאיפה להיצמד לפשט המילים אך במקרה וזה בלתי אפשרי מעמידים את המילים בדרך כלשהי.
שבוע טוב ושוב תודה הרב!
1. אכן זו כוונתה של המשנה. כלומר במקרה הזה היא עוסקת. כל המינוח של תנאי מעבדה וכדומה לא קשור לעניין. זה ניסוח מודרני שבא להבהיר עיקרון פשוט, והאמוראים יכלו לעשות בו שימוש בלי פילוסופיות.
2. אבל אז לעולם לא הייתה נדחית דעה אמוראית כלשהי מפני טענה מכוח משנה או גמרא. בעת הצורך היו עושים אוקימתא. ובכלל, זה משחק חסר טעם. אם תמיד אפשר ליישב את דעתך עם המשנה אז בשביל מה בכלל להקשות? תאמר שאתה חולק וזהו.
בשמחה,
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer