ברירה
הגמרא בבא קמא סט: אומרת- "קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן, דאמרת לר' יוחנן: לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט, אלמא אית ליה ברירה, והא רבי יוחנן לית ליה ברירה, דאמר רב אסי א"ר יוחנן: האחין שחלקו – לקוחות הן, ומחזירין זה לזה ביובל". לכאורה לא ברור למה באחין שחלקו חייבים לייחס לרבי יוחנן את העמדה שאין ברירה שכן גם אם באופן עקרוני יש ברירה ניתן להחיל אותו רק כאשר היה לבן אדם גם את הכוח בזמן אמת לבצע את ההחלטה שבוררה למפרע לבסוף אך אם העמימות הייתה בלתי תלויה בו למה שנברר למפרע שהשטח שהוא קיבל לבסוף היה שייך לו לכתחילה שהרי בזמן אמת לא היה לו את הכוח על מה שלבסוף התברר ששייך לו שכן השותפות של האחים בירושה הייתה שווה