ברכה אחרי הטבילה

במבט ראשון חשבתי שאין כאן חובה, שהרי אין חובה להתגייר. אין אפילו חובה מותנה על המתגייר לטבול. זו  רק פרוצדורה, ואם המתגייר לא טבל הוא לא עבריין אלא פשוט אינו גר. אבל לפי זה לא היה מקום לקבוע ברכה גם אחרי הטבילה, אלא אולי ברכת ההודאה. ייתכן שגם אם רואים זאת כחובה על הגוי שבא להתגייר, גוים אינם מברכים על מצוות שלהם. מעבר לזה, אולי בגר שהופך ליהודי ראוי שיברך רק אחרי כשהמצווה כבר קוימה, כי אז מתברר למפרע שהייתה כאן מצווה. כלומר זו לא מצווה על גוי אלא אם גווי עשה זאת היהודי שנוצר כאן קיים מצווה.  זה מתקשר לסתירה בקו"ש בין גיטין לכתובות לגבי שחרור עבד וטבילת גר, האם שייך מדין זכין כשהזכייה היא עבור גוי (ואסורה משום לא תחנם), והוא דן שם האם ניתן לומר שהזכייה היא עבור היהודי שנוצר בעקבות הגיור או השחרור. כמדומני שכתבתי על כך בספר הרביעי בסדרת לוגיקה תלמודית.