גדולה עבירה לשמה באמונות ודעות

שלום רב.
יש להסתפק, האם בענייני אמונות ודעות יש מקום להשתמש בפרדיגמה של גדולה עבירה לשמה [לדוגמה, לומר לציבור שאמונה פלוונית אינה נכונה בשביל שישיה קל להם לקבל אמונה אחרת חשובה ממנה], לכאורה יש חילוק ברור בין אם משתמשים בפרדיגמה זו לגבי עבירות מעשיות שאין אמיתותן אלא מצד ציוויין וכשצריך לעבור על עבירה מעשית כדי לא לעבור על צוויי גדול ממנה מסתבר לעשות כך, לבין ענייני אמונות ודעות שהם אמתיות מצד עצמן (ובלשונך באתרא הדין, "עובדות") שבהן לא מסתבר לוותר על עובדה לטובת עובדה אחרת.
יאיר עינינו ושכמ"ה.
אגב, הלום ראיתי לשון הרמב"ם ריש פרק ו מהלכות אישות שכתב:
המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לא נתקיים אינה מקודשת, בין שהיה התנאי מן האיש בין שהיה מן האשה וכו'. ולכאורה מפורש בדבריו שמועיל תנאי מצד האשה. 
אך המעיין בכל דברי הרמב"ם בהמשך (שהם דוגמאות לכלל זה) יראה שלא הזכיר רק תנאי מצד האיש, כנראה שהרמב"ם מכנה תנאי שנאמר ע"י האיש לטובת האשה "בין שיהיה מן האשה" כלומר מצד בקשת האשה ולא שהיא המתנה בפועל, וצע"ע.