דח"ש בזמן מלחמה

שלום לרב מיכאל,
בעקבות טורך לגבי גיוס בני ישיבות (וחרדים בכלל) עלתה לי שאלה מה לגבי אותם שעשו דחיית שירות על מנת ללמוד מספר שנים בישיבה ורק אז להתגייס (אפילו ליחידות מובחרות בצה"ל). האם מבחינה הלכתית של גדרי מלחמת מצווה ופיקוח נפש מותר (או ראוי) להמשיך בדחיית השירות בשביל להתגייס מאוחר יותר (חצי שנה, שנה או אפילו שנתיים) או שמא ברגע שפרצה המלחמה חלה עליהם חובה מיידית להתגייס והם מחיובים לבטל את דחיית השירות שלהם ולהתגייס במועד הקרוב ביותר. 
ברור שאם יש צורך דחוף (כמו כזה שהיה במלחמת העצמאות) אז אין שאלה בכלל וכולם צריכים לצאת, אבל הזכרת בטורך האחרון את דברי החזו"א שמובא שהוא פסק שאפילו כאשר אין ממש צורך לעוד חיילים עדיין החובה קיימת. ואומנם נראה שהמלחמה הזו שאנו נמצאים בה היא לטווח הארוך (מדברים על סדר גודל של שנה עד שלוש שנים) ויהיה צורך בכמות גדולה של חיילים גם בהמשך, מצד שני אי אפשר לדעת מה יוליד יום והמצב יכול להחריף בכל רגע נתון עד כדי סכנה קיומית של ממש אז הנושא של הדחיפות בעניין הזה קצת עמומה.
אני מקווה שהצלחתי לנסח את השאלה בצורה טובה, אשמח לשמוע את התייחסותך בנושא.