דיבור על אלוהים

בעיניי אלו דברי הבל. הוא מערבב בין אמירות על קיום לבין תיאורים. אני לא שולל אפילו תיאורים שלו (כדעת המקובלים שדוגלים בתארים חיוביים, נגד תורת שלילת התארים של הרמב"ם), אבל ודאי שלגבי הקיום שלו אפשר וצריך לומר עליו שהוא קיים. כיצד הוא  מסביר את דברי הרמב"ם "לידע שיש שם מצוי ראשון". מה פירוש 'יש'? שהוא איננו? באיזה מובן שונה המאמין באלוהים ממי שאינו מאמין בו? אותה טעות ישנה בראיה האונטולוגית של אנסלם שמתייחס לקיום כתואר (ולכן הוא רואה את הקיום כחלק מהשלימות של הדבר). וכן אותה טעות בעקרון זהות הבלתי נבדלים של לייבניץ (שטוען ששני עצמים בעלי אותו סט של תכונות הם אותו עצם עצמו. הוא מניח שהקיום הוא אחת התכונות).