דיני ממונות לפני חז"ל

איך אפשר להסביר שדווקא החל מזמנם של חז"ל חלה ההתפתחות הזאת? תאר לעצמך שחברה כלשהי מתנהלת לפי קודקס חוקים מסוים במשך מאות שנים. האם לא הייתה אמורה להיווצר ספרות או לפחות מסורת משפטית תוך כדי התנהלות החיים ומימוש קודקס החוקים? רק במקרה שבו החוקים לא מיושמים בפועל יכול להיווצר מצב כזה שבו קם דור ומחליט שצריך ליישם בפועל בחיי היומיום את קודקס החוקים. אותו דור יצטרך להתמודד ראשון עם בעיות הטקסט, סתירות ומקרי קצה שלו ולייצר הנחיות לדיינים בהתאם.

בדיוק בגלל זה כתבתי שהמודעות המשפטית היא מאוחרת. בפרט כשיש איסור לכתוב את תושבע"פ, אזי המשפטים מתנהלים על כל מקרה לחוד ואין מערכת שמנהלת ומתעדת תקדימים ורואה בכל זה אורגן שלם שמתפתח (=מערכת משפטית).
כבר כתבתי לא פעם שבכל תולדות ההלכה, גם הרבה אחרי שנוצרה המודעות המשפטית, לא נוצר קודקס הלכתי שלם, פרט לרמב"ם. התלמוד ערוך בצורה לכאורה מאד לא הגיונית. אל לנו להשליך את המודעות והמתודות שלנו כיום על ההיסטוריה.
אני בטוח שגם בעמים אחרים היו משפטים והתדיינויות (כולל בעולם הרומי), ובכלל זאת הקודיפיקציה והתיעוד נוצרו, אם בכלל, מאד מאוחר.

אני אנסה לחדד את השאלה ע"י דוגמא. בוא ניקח את הדין של עין תחת עין ממון. למה חז"ל לא מציינים את הדין הנוהג במקרה כזה שמישהו פגע באבר חברו. הרי הם כנראה שמעו על מקרה בזמנם שהיו צריכים להשתמש בפועל בדין של עין תחת עין ממון ולציין משהו בסגנון "וכך מקובלני מבית דינו של פלוני הדיין הגדול בזמננו – עין תחת עין ממון). האם לא חשוב לציין בדיון בבית המדרש גם את הדין שנוהג בחברה כיום (מאי עמא דבר)?

עין תחת עין הוא דוגמה גרועה כי הגמרא מביאה את דעת ר"א שסובר שזה כפשוטו. אמנם הגמרא טוענת שגם הוא לא אמר כך, אבל נראה שזה נעשה כחלק מניסיון לשכנע את הציבור בדרשה מרחיקת הלכת הזאת. בפשטות נראה שר"א כן סבר כך.
בכל אופן, איני רואה מה מוסיפה הדוגמה הזאת לדיון. עניתי כבר שהמודעות ליצור תקדימים ומערכת קוהרנטית היא מאוחרת. ועוד כתבתי שלגבי דוגמה אחת בכל מקרה ייתכן שהיא באמת נוצרה מאוחר (כפי שהערתי מדעת ר"א).
בכל מקרה ברור שהדינים הכתובים בתורה קדמו הרבה לתקופת התלמוד, גם למאחרים ביותר את זמן חיבור המקרא. לכן סביר מאד שדנו בדיני התורה גם קודם (כבר אצל משה רבנו דנו את המקושש והמגדף ואת בנות צלפחד). ויש תקנות שמובאות משלמה המלך ועוד ועוד. לכן איני מבין על מה הדיון: ברור שחלק התחדש עם הדורות אבל בה במידה ברור שחלק היה קדום. זו מערכת שמתפתחת עם הדורות. מה בדיוק המינון של החלק הקדום זו שאלה שקשה לענות עליה.

אני אנסה להסביר מכיוון אחר. הבנתי שיש קונצנזוס בעולם של חקר המזרח הקדום שקבצי חוקים שונים כמו חמורבי, אור נמו, אשנונה ועוד היו קבצי חוקים שלא שימשו בפועל כחוקים בחברות שבהן הן נוסחו, כלומר, אנשים לא פעלו על פי החוקים הללו, שופטים לא שפטו לפי החוקים הללו, לא היה להם מעמד מחייב. עם זאת, לאותן חברות היו שיטות משפט אחרות מקובצי החוקים הללו והן הלכו לפיהן ולא לפי קבצי החוקים. אם כך, מניין לנו שזה לא היה המצב גם בחברה הישראלית שלפני חז"ל לגבי קובץ החוקים המקראי?

אין דרך לענות על זה. אולי כן ואולי לא. החוקים ודאי היו קדומים. מה עשו איתם? לא יודע. הזכרתי את אותו חוקר תנ"ך שדיבר על היחס הקדום לחוקים.