דרכי הדרש

תודה רבה על ההרגעה..
ובכל אופן מה אם נמצא משהו שאינו נכלל בפרטים הנ"ל, נניח תבנית של איזה דומם. או אם ימצאו פתאום איזו חיה חדשה שאינה נכללת בפירוט של התורה, מה נעשה אז?

בברכה

אז צריך לחשוב על משהו אחר. בכל מקרה לא סביר שיש פירוט כל כך רחב כדי למעט פרט אחד שמצאת שלא מופיע שם. לכן זה עצמו טיעון נגד שימוש בכלל ופרט בפסוקים אלו.

רק אעיר שעל פי חז"ל "כל סמל" לא כולל את כל הפרטים הבאים אחריו (סמל זה משהו אחד, תבנית חיה זה משהו אחר). שהרי דרשו: לא יעשה לו תמונת כל סמל אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף? תלמוד לומר תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור וכו'.
וממילא אין כאן כלל ופרט אלא רק רשימת פרטים שאחריה כלל.

גם פרט וכלל נדרש כהכללה.

פרט וכלל – נעשה כלל מוסיף על הפרט.
הפרט לא בא לצמצם את הכלל במקרה של פרט וכלל.
והכול בא על מקומו בשלום.

לא נכון. זו טעות נפוצה. פרט וכלל הוא הרחבה גדולה של הפרטים אבל לא הרחבה מוחלטת. אחרת די היה לכתוב את הכלל. ההבדל הוא במספר הצדדים. פרט וכלל הוא הרחבה בצד אחד, כלל ופרט זה ארבעה צדדים, וכלל ופרט וכלל אלו שני צדדים און שלושה (תלוי אי כללא קמא עיקר או בתרא עיקר). ראה בספר השני בסדרת לוגיקה תלמודית.

האם יש שם ראיות מעבר לסברא של אם כן למה נכתב הפרט?
כי עד כמה שידוע לי יש שיטה שאפילו בכלל ופרט וכלל די בדמיון בצד אחד (במסכת נזיר).

לא. אין שם דעה כזאת.

מעניין לראות את מה שאמרת בדרשת חזל במפורש:

"לא תעשה לך פסל. יכול לא יעשה לו גלופה, אבל יעשה לו אטומה, תלמוד לומר וכל תמונה. לא יעשה לו אטומה, אבל יטע לו מטע, תלמוד לומר +שם /דברים/ טז כא+ לא תטע לך אשרה. לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ, תלמוד לומר כל עץ. לא יעשה לו של עץ, אבל יעשה לו של אבן, תלמוד לומר +ויקרא כו א+ ואבן משכית. לא יעשה לו של אבן אבל יעשה לו של כסף, תלמוד לומר +שמות כ כ+ אלהי כסף. לא יעשה לו של כסף אבל יעשה לו של זהב, תלמוד לומר +שם שם /שמות כ כ/+ ואלהי זהב. לא יעשה לו של זהב, אבל יעשה לו של נחשת של בדיל של עופרת, תלמוד לומר +ויקרא יט ד+ ואלהי מסכה לא תעשו. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות כל סמל, תלמוד לומר +דברים ד טז+ פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל. לא יעשה לו דמות כל סמל, אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף, תלמוד לומר +שם שם /דברים ד/ יז+ תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים, תלמוד לומר /דברים ד יח/ תבנית כל רמש באדמה תבנית כל דגה אשר במים. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, תלמוד לומר /דברים ד יט/ ופן תשא עיניך השמימה וגו'. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים, תלמוד לומר אשר בשמים. אי אשר בשמים, יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, תלמוד לומר ממעל – לא דמות מלאכים, לא דמות כרובים, לא דמות אופנים. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות תהום וחשך ואפלה, תלמוד לומר [ואשר מתחת לארץ].
ואשר במים מתחת לארץ, להביא את הבוביא, דברי רבי עקיבא, ויש אומרים להביא את השברירים. כל כך רדף הכתוב אחר יצר הרע, שלא ליתן לו מקום למצוא לו אמתלת התר.

רואים שהתנאים עצמם עמדו על הפירוט הנרחב הזה של התורה והבינו שהוא בא לפרט את כל המצבים האפשריים ולא שייך כלל לדרשו בכלל ופרט וכלל.

טוב יישר כוח
וסליחה על בלבול המוח..

אכן. יישר כוח.

שלום,
יש לי רק עוד בירור קטן שעלה לי הבוקר בקריאת התורה, כתוב: "וילך ויעבוד אלוהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמיים אשר לא ציוויתי"
לכאורה מה הצורך בפירוט כאן של השמש והירח וצבא השמיים, הרי אלוהים אחרים כולל הכל. מדוע אין זה כלל ופרט?

בברכה

יש כאן וא"ו החיבור. כלומר הפרטים אינם פירוט של הכלל אלא מוספים עליו. ייתכן שמכאן המקור לרמב"ם בריש הל' ע"ז שאסור להתפלל ולעבוד לקב"ה דרך השמש והירח. זו לא עבודה לאלוהים אחרים, אלא לשמש והירח כנציגיו של הקב"ה.