האיזון בין הסתגרות להתערות: עבודה, חברה ושילוב בצבא מול שמירת תורה ומצוות
מאחר שההשתלבות בחברה הכללית — בעבודה, בלימודים, בקניות, בשירות בצבא ובשאר תחומי החיים — עלולה להקשות יותר על שמירת תורה ומצוות מאשר הסתגרות במסגרת מוגנת כמו ישיבה, כולל או הבית, אך מצד שני קיימת גם חובה וגם צורך אנושי ומעשי להשתלב במרחב החברתי לצורך ניהול חיים תקינים, כיצד ניתן להבחין באילו תחומים עדיף להישאר במסגרת מוגנת ומבודדת, ובאילו תחומים ראוי ואף נדרש להתערות בחברה הרחבה?
לא יודע לתת גכלל גורף. הגישה הבסיסית שלי היא שאדם צריך להיות מעורה בעולם. לא ניתנה תורה למלאכי השרת. גם במקום שבו זה עלול להביא לעבירה. זה כל עוד החלק בעולם שבו מערבים הוא נורמלי וסביר. דרך ארץ. אבל כשההתערות היא עצמה עבירה ולא שהיא רק מעוררת חשש עקיף, שם יש מקום לא לעשות זאת. לדוגמה, אם היינו בורחים למדבריות וחיים במרה לבד, אף אחד מאיתנו לא היה נכשל בלשון הרע. ובכל זאת אף אחד לא ממליץ על דרך חיים כזאת. והסיבה היא שהתורה ניתנה לנו לקיימה בעולם הזה, ואם זה מעורר אתגרים יש להתמודד עמם ולא לברוח מהם. אבל להיכנס לחבורה שמדברת לשון הרע זו התערות שבעצם מהותה היא עבריינית ומזה יש להימנע.
כמובן שיש סיטואציות שונות ומינונים שונים, וכאן כתבתי את העיקרון הכללי לדעתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer
