האם אמונה בבחירה חופשית מספקת את יצר הגאווה?

ברור שאפריורית מדובר בשאלה אישית ואצל כל אדם התשובה יכולה להיות שונה.
אך לדעתי כמעט כל אדם שמבין במה מדובר יסכים שהתכונה של בחירה חופשית מוסיפה לאדם ערך. מהסיבה שטענות מסוג "יש לי בחירה חופשית", אני שונה מכל שאר התופעות הכפופות לחוקי הטבע שבעולם. "אני מיוחד". באופן טבעי מעלות את ערך האדם בעיני עצמו (ואחרים). ולכן יוצא מניתוח פשטני זה שהאמונה בבחירה חופשית מספקת את יצר הגאווה.

1.  האם אתה מסכים שאמונה בבחירה חופשית אכן מספקת את יצר הגאווה?
2. ואם כן, אז אולי יש לחשוד שמלכתחילה כל האמונה בבחירה חופשית אינה נובעת אלא אך ורק מיצר הגאווה שגבר על שכלו של האדם, וכפה את האדם לחשוב שכך הוא?
3. בלי קשר ליצר הגאווה. האם לשיטתך האמונה שיש בחירה חופשית היא תוצאה של מסקנה סבירה או החלטה?
4. אם זו מסקנה סבירה, מהו השיקול שמביא אותך להכא מסתברא. שיקול שאדם בעל ידע מדעי יקבל. (טענת "כך זה מרגיש לי" לא מספקת אדם בעל ידע מדעי שמטיל ספק בתפיסה מדעית מבוססת רגשות.)