הבדל בין מלבן לשאר מלאכות

ולמה באמת זה מנותק מהאב ומוגדר כפעולה ולא כתוצאה.
ואיך נלמד מאב שהוא תוצאה לתולדה שהיא פעולה?

כתבתי. לעתים חלק מהמלאכה האב מוגדר כתולדה. ראה עושה עין הצבע, ברמב"ם הל' שבת פ"ט הי"ד ועוד. כעין זה ברמב"ם ריש הל' חמץ ששאור הוא חמץ (למרות שאינו ראוי לאכילה) כי מחמיצים בו את העיסה. אוהל הוא תולדת בונה וגם מגבן. כל אחד מהם הוא פעולה חלקית לאב. יצירת חלל וקיבוץ חלקים. ראה טורי על מלאכת בונה.
לגבי השאלה איך לומדים זאת מהאב, זה תלוי בתפיסתך את אבות ותולדות מלאכה בשבת. לפי השיטה שכל מלאכה משמעותית אסורה והמיון לאב ותולדה הוא לפי המשכן, די בכך שסחיטה היא משמעותית. אלא שלא קבעוה כאב כי היא כלולה במלבן.
אגב, אתה לא חייב לראות זאת כפעולה בשונה מכיבוס או בישול. כל אלו פעולות שניתן להגדירן לפי התוצאה שלהן. אפילו הוצאה לא בהכרח מוגדרת כפעולה אלא לפי תוצאתה.

אני מסכים אם מסקנת דבריך זה מוכח סוגייתית.
אבל השאלה איך זה בנוי על האב.

הסברתי. כי זה חלק ממנו. סחיטה היא חלק מפעולת הכיבוס.

לפי ההנחה הזאת שאב הוא מה שהיה במשכן וכל דבר משמעותי הוא נאסר.
האם לא צריך משמעות לפי התוצאה?
וגם אם כל ההגדרה היא כמו שהבאת שהיא מצורכי כיבוס. וכ"כ הרמב"ם.
האם זה לא צריך להיות חלק מהכיבוס שהוא תוצאת ניקיון. או לפחות כחלק מתהליך ניקיון.
ובאמת למה זה משמעותי לא בעשיית ניקיון.
וכתבת, "אגב, אתה לא חייב לראות זאת כפעולה בשונה מכיבוס או בישול. כל אלו פעולות שניתן להגדירן לפי התוצאה שלהן. אפילו הוצאה לא בהכרח מוגדרת כפעולה אלא לפי תוצאתה".
לא הבנתי כוונתך. זה אומר שגם זה תוצאה מסוימת. או ששם אפשר להגדיר תוצאה ופה לא.

אנחנו חוזרים על עצמנו. הסברתי.
כוונתי לומר שאין הכרח להגדיר סחיטה כאיסור פעולה טהור. אסור לעשות פעולה שתוצאתה ריקון מנוזלים.

הבנתי.
ולפי"ז יוצא שאין לסחיטה הגדרה אחידה עם מלבן, שהוא הסרת לכלוך. או החזרת מראה לקודמו.
וסחיטה זה חלק מהתהליך של הכיבוס אבל הוא ריקון נוזל.
זה בהנחה שאב ותולדה לא חייבים הגדרה אחידה, אלא אותו רעיון או שם פעולה.
האם יש צד שכן צריך אותו הגדרה?

נכון. מה פירוש האם יש צד? אתה רואה כאן שזה לא כך. לפעמים התולדה היא עם אותה תוצאה ולפעמים לא.

גם במלבן עצמו י"א שיש כיבוס בבגד נקי, לגבי שרייתו זהו כיבוסו.
כמו בלהציל בגד משריפה ע"י להשים עליו מים דעת רשב"ם שאסור.
יש לזה הבנה מה זה שונה מבישול.
בשונה מסחיטה שאני מבין מה שכתבת.

הדעה הזאת לא מקובלת עליי. אלא אם תגדיר שרייה (כמו שעשינו לגבי סחיטה) כתולדה שגם היא אלמנט מפעולת הכיבוס.

בסחיטה אני יכול להבין שמכיוון שהוא אלמנט בכיבוס ותמיד הוא בבגד שכבר נקי שהוא לאחר כיבוס והוא חלק מתהליך העמדת הבגד הוא תולדה, שריקון המים הוא מזרז את העמדת הבגד ללבישה, ויש בו תועלת גם בבגד נקי שאחרי שיש בו מים מזרז יבוש.
אבל בשרייה בבגד נקי הוא לא עשה כלום (ואפילו הרס) ולמה בכלל זה יחשב שכיבס.
ולומר שהוא עשיית כיבוס אפילו שהוא ללא תוצאה רק עצם הפעולה אסורה. למה באמת זה שונה משאר מלאכות שלא אומרים שהפעולה בפני עצמה היא המלאכה אלא התוצאה.
ויותר נח לומר שהוא שיטה דחוקה.

אמרתי שעל פניו זו שיטה דחוקה. אין חובה ליישב כל שיטה.
אבל מה דכתבתי עוד הוא ששרייה כתולדה אינה בהכרח חלק מכיבוס. כיבוס רגיל יש בו גם שרייה וגם סחיטה. כעת נאסרו הסחיטה והשרייה כתולדות לעצמן, וכעת אין הכרח שכל אחד מהם ייעשה לשם ניקוי הבגד. עצם הפעולה (או התוצאה) אסורה.