הבהרת קיומו של אלוקים

האם הרב מצא החלשה לטענה?
בדרך כלל עונים על זה, ״אנחנו לא יודעים מה דרכיו של אלוקים״ אבל בעיני בכלל זאת לא החלשה, כי זה פשוט אומר בערך ״לא יודע״

ושאלה נוספת, האם אומדן הטענה כחלשה למדי היא מבוססת אינטואיציה ותחושת בטן? כי לי הקושיה מעט יותר מפריעה.

כפי הנראה חלק מהותי ממטרת האדם בעולם זה עצם חיפוש האמת המסתתרת והלא ברורה, ולא רק ההתנהלות לפיה. זה דומה לאתגר בו חלק מהמאמץ הוא מציאת המטלה, מלבד ביצועה.
אינני יודע למה אלוקים קבע כך, אבל נראה לי הרבה יותר הגיוני שזו המציאות מאשר להסיק שאין שום ערכים ותכלית בכלל.

משה,
אם יש משהו שחשוב לך שמישהו יבצע, היית מבהיר לו מה פרטי המטלה, ושחשוב לך שהמטלה תבוצע. בפרט אם זאת המטלה הכי חשובה שיש שבשבילה הוא בא לעולם.

נכון שיש טיעונים חזקים מאוד לקיומו של אלוקים, (וטיעונים חזקים, פחות, לציפייה שלו שנקיים מצוות) אבל היעדר ההבהרה הוא נראה לי הפך ההיגיון.

כיוון שמטרת העולם היא הבחירה שלנו בטוב, כאשר יש גם צד שני לבחירה, סביר שהוא מסתיר את עצמו כדי להגביר בנו את הבחירה

בכלל לא ברור לי מה אתה מתכוון,
אלוקים בבירור מה הוא מצפה – אחרי זה אני בוחר.

דווקא להפך, היום יש אנשים שאין להם בחירה כי הם בכלל לא יודעים מה אלוהים מצפה מהם. דווקא ההבהרה מעניקה בחירה לכולם. ברור יהיה לכולם בידיוק מה צריך לעשות, השאלה מי מצליח, ובאופן עקבי.

יהונתן,

בגלל שהתקשיתי בשאלה המוצגת כאן, הגעתי למסקנה שעיקר המטלה היא לא ביצועה אלא השקעת הרצון, הזמן והמאמץ בדרך אליה. זה הגיוני לאור העובדה שאלוקים בכלל לא צריך את ביצוע המטלות וכל תכלית הביצוע היא האתגר, אז כנראה חלק מרכזי באתגר הוא החיפוש אחרי המטלה.

גישה זו מתבטאת בדברי המדרש ״וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות״.

עדיין לא ברור,
שאלוקים יבהיר, ואז יבחן את כל הרצון וההשקעה בעולם. למה לצפות ממני לכל כך הרבה, ולהשאיר בהתלבטות? ועוד, מה מקשר בין מאמץ במצוות לאי הוודאות למחויבות ההחלטית עצמה?

אם אלוקים יבהיר, אני (ולדעתי רבים וטובים נוספים) יתאמצו הרבה יותר.