הביקורת שלך על הגיור של הרב דרוקמן

וזאת אשר עניתי במייל: הדבריך מצאתי רק אמירות כלליות. אני מאד בעד פסיקה רלוונטית, והקדשתי לזה ספר בטרילוגיה שלי. אני גם מתנגד לשמרנות לשמה. אבל להלכה יש עקרונות שלפיהם הולכים והעולם אינו הפקר. הצעד שלי לא דומה בשום צורה לצעד של הרב דרוקמן, אבל בשביל זה יש להיכנס לעובי הקורה בסוגיות ההלכתיות ולבחון את ההנמקות. לא די בהצהרות על הקלות והתאמת ההלכה ועשייתה רלוונטית. הכי קל ופופולרי (בעצם פופוליסטי) זה לומר שהפוסקים פחדנים. אבל מה שנחוץ כדי לטעון זאת הוא להיכנס לסוגיות ולנמק. להראות מה אפשר וצריך לעשות ואיך. גם אני מאשים את הפוסקים, אבל בניגוד לרבים אחרים אני עשיתי גם את מה שמתחייב כדי לבסס זאת. בדבריך כאן, במחילה, לא ראיתי הנמקות אלא רק הצהרות. אגב, אין לי שום מדינה לאחד וגם לא לנהל. בעיניי זה לא תפקידה של ההלכה, ודווקא השיקולים הללו זרים לי לגמרי. אני נגד שימוש בהלכה כדי לנהל או לאחד את המדינה החילונית שלנו שההלכה מעניינת אותה כקליפת השום. אבל גם זו סוגיא שיש להיכנס אליה. אגב דאגב, בניגו דלמדינה דווקא לבג"ץ יש מדינה לנהל ולכן ביקורתך המרומזת כלפיו דווקא לא מובנת לי לאור דבריך ביחס לחופש שאתה דורש מפוסקי ההלכה (שלהם כזכור אין מדינה לנהל).