הגורם הראשוני
בס"ד
שלום הרב,
בזמנו קצת חפרתי לך ובגלל נרמז שמצינו. אך רציתי לשאול שוב, כי נראלי שהיינו ממש רגע לפני סיום.
כידוע, שובר הרגרסיה צריך להיות משהו בעל רצון שיוצר את הבריאה כולה מרצונו החופשי. ושלא יהיה לו מבנה שמכתיב את הרצון שלו. אך מכיוון שהרצון איננו הישות עצמה, אלא מעין תכונה ויכולת שיש לאובייקט. גם כלפי הגורם הראשוני ניתן לשאול מדוע אותו אובייקט הוא כך ולא אחרת.
חשבתי לתרץ זאת, אולי בדוגמאת הגז במיכל שאתה משתמש בתיחלת המחברת, שלגז יש כמה וכמה מקומות להיות, אז ניתן לשאול מדוע הגז נמצא דווקא במקומות האלו ולא אחרים. אבל כאשר חלקיק גז בודד ממלא את כל "מיכל" שבגודל החלקיק, אז כבר לא ברורה שאלת הטעם המספיק מדוע זה כך ולא אחרת. ניתן אולי לשאול למה בכלל הגז והמיכל קיימים או בגדלים הללו דווקא, אבל זה שאלות קצת אחרות. (אומנם המפץ הגדול לכאורה גם היה מצומצם בכל המרחב שלו).
שוב אומר שאני לא מבין את השאלה הזאת. הגענו למסקנה שיש אלוהים. לא אמרתי מאומה עליו, ובטח לא על המבנה שלו. כעת אתה טוען שכנראה יש לו איזשהו מבנה ואז מקשה מה טעמו של אותו מבנה (למה הוא דווקא כך ולא אחרת). המבנה הוא מיוחד? אתה יודע עליו משהו? האם שובר ברגרסיה אינו טעם לעצמו? בקיצור, אני פשוט לא מבין מה אתה מנסה לעשות.
אני מסכים שאני לא יודע עליו שום דבר, פרט למסנקה לשיטתך שאני יודע שיש לו רצון. אבל מכיוון שחייב להיות לרצון אובייקט "מאחורה" (הרצון הוא תואר איננו העצמות). וכל אובייקט ניתן לשאול אליו מדוע הוא כך ולא אחרת, כיצד הרצון עצמו פותר את הבעיה לשובר רגרסיה?
כי כל השאלה של הטעם המספיק קשורה לאובייקט ולא לתארים שלו. או שלא?
הרצן לא פותר את הבעיה ולא יכול לפתור אותה. כפי שכתבת הרצון הוא מאפיין של האובייקט, אז איך ייתכן שההוא יסביר את האובייקט עצמו?
האובייקט הזה הוא סיבת עצמו ולכן איני מחפש טעמים לאיך שהוא בנוי, בפרט שאיני יודע איך הוא בנוי, ואם זה בכלל מיוחד שטעון הסבר.
זהו. מיציתי.
כתוב בראשית ברא אלוהים. לא כתוב בראשית רצה אלוהים.
כל הייחוס של רצון לאלוהים זה רק לצורך הסבר.
לומר שלאלוהים יש רצון זה סתם עוד האנשה שלו.
היו שחשבו והאמינו (ויש שעדיין חושבים ומאמינים) שה"רצון" של בני האדם זה משהו מיוחד ונעלה. כשלמעשה אין בכך שום ייחוד.
כולם טעו בדבר פשוט. בהבנת הנפש. פסיכולוגיה. הם לא הבינו שרצון זה זה בסך הכל תוצאה סופית של הרבה שקלא וטריה שיש בין יצרים.
אהבתי את הנחרצות, ובעיקר את הקביעה המוסמכת היכן כולם (פרט לך) טעו. יישר כוחך ששיברת.
עיקרון הטעם המספיק אם ככה כלפי מה הוא הולך כלפי האובייקטים או כלפי המאפיינים?
לכאורה בגלל שאנחנו מדברים על מורכבות אנחנו מדברים על מאפיינים, אבל מאידך הרבה פעמים הזכרת שאנחנו מניחים שהדברים עצמם הם אינם הכרח המציאות ולכן זה הולך כלפי האובייקטים.
מצד שני, אין לנו לעולם גישה לשום אובייקט פרט אלינו. אז מוזר שנבקש ממנו טעם מספיק.
המאפיינים של האובייקטים.
אוקיי, אז אם ככה מרגיש לי פה שיש איזשהיא קפיצה מסוימת.
כי מה שבסופו של דבר עונה על השאלה האם אובייקט מסוים הוא זוקק טעם מספיק או שלא, זה לא המאפיינים שלו אלא שהוא עצמו יהווה את סיבת עצמו.
אלא אם כן אנחנו מניחים שאובייקט שלא זוקק טעם מספיק גם המאפיינים שלו הם שונים. כי אחרת מה השוני בין אוביקט שהמבנה שלו לא מכתיב את התוצרים (רצון חופשי), לבין אובייקט שהמבנה שלו כן מכתיב את התוצרים?
האפשרות היחידה לענות על כך, זה להניח כי אנחנו מניחים שהעולם הוא לא סיבת עצמו, אז אובייקט שהיה מכריח את התוצרים היה גורם לכך שהעולם לא היה קונטינגנטי, אבל לא זכור לי שהרב הלך בגישה הזאת.
ה"כולם" מתיחס לאלו שחשבו והאמינו… לא לכולם. יש כמה שכבר הבינו את הטעות הרבה לפני.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer