הגל

שיקו- פרט מעט על פילוסופית הגל..

מושה, וואו!!!

פעם ראשונה שהגענו לתחום שאתה לא מכיר ואין לך בו דעה!

שהחיינו!

תראה – אני אגלה לך, אני מאלה- שמאמינים באמונה שלמה- שהכל כתוב בתורה. ולכן אני תמיד מחפש את התשובה בתורה, ולא כל דבר הוא מדעתי באמת. אני פשוט מעתיק מהתורה ומוסיף קצת מילו חיבור וכותב תשובה. בוא נגיד שיש לי הארה תורית. מהסוג של יגעת ומצאת — תאמין. מאמין?
וכשאני לא מוצא אז אני שואל כמו כאן לא הבנתי מהי פילוסופיית הגל כדי להעתיק תשובה מהתנ"ך.
הובס, מה יצא לך מההודעה שכתבת? אתה משבח אותי? מזלזל באינטליגנציה שלי? מקנא? או סתם עוקץ? אתה נוטר לי טינה?

למושה,
אינני מומחה בהגל ועם זאת אנסה להציג את שיטתו שאיננה פשוטה כלל וכלל על קצה המזלג. כדי לעשות זאת אנגיד אותה לשתי שיטות מתחרות – האחת הפילוסופיה הקלאסית שמי שמייצג אותה זה הרב מיכי והשניה של הפילוסוף הנאצי היידגר.
אני אנסה להציג את השיטות דרך שאלת מיהו הנושא (הסובייקט) של התבונה. בדקדוק אנו מכירים שלכל משפט יש נושא ונשוא. הרעיון הזה הוא רעיון פילוסופי שהראשון שמציג אותו הוא סוקרטס בדיאלוגים של אפלטון. בקורס לשון שעשיתי אי אז בלימודי הוראה במסגרת הישיבה (הקורס היחידי שהשתתפתי בו) טענו שהנושא הוא הנתון והנשוא הוא החידוש. אחת השאלות בפילוסופיה הוא מיהו הנושא שהנשוא שלו זו התבונה או במילים אחרות מיהו הנתון שהתבונה פועלת עליו?
פילוסופיה קלאסית (הרב מיכי) – האדם היחיד. כל אדם נושא את התבונה בעצמו. כדי לעשות זאת הוא צריך לקבל את עקרון הסתירה. התבונה כפי שהציג זאת אפלטון היא סוג של תנועה שאיננה סובלת התנגדויות. אם ישנה סתירה הטענה נפסקת וצריך להתחיל אותה מחדש במקום אחר. תפקידו של הפילוסוף לקחת טענות ולבדוק שאין בהן סתירות. אולם הטענות אינן שלו אלא של הציבור. אנשים מעלים טענות והפילוסוף בודק את תקפותן (למעשה חלק גדול מהפוסטים באתר מוקדשים למשימה זו).
הגל – הרוח (Geist). על פי הגל הגורם הפעיל איננו האדם אלא מה שהוא מכנה הרוח. האנשים הם רק מושאים (אובייקטים) של הרוח שאיתם היא מפעילה את התבונה. כיון שהרוח היא סובייקט יחיד התנועה שלה היא עצמית. אי אפשר להעלות טענה ואז יבוא אדם אחר ויברר אותה. הרוח צריכה לברר את הטענה של עצמה בעצמה. כיצד הרוח עושה זאת? על ידי מה שהגל כינה דיאלקטיקה. קודם ישנה תזה. ואז מופיעה אנטי תזה. ולבסוף מופיעה סינתזה בין התזה לאנטי תזה (ירמיהו יובל תרגם את התהליך כ"שימה לעל" ומי שרוצה מוזמן לעיין במבוא שלו ל"הקדמה לפנמנולוגיה של הרוח" שהוא גם תרגם). כך למשל פרמנידס נתן תזה: "היש ישנו והאין איננו" ולכן כל שינוי במציאות הוא סך הכל אשליה (הפרדוקסים של זנון נועדו להבהיר את הרעיון הזה לעם הפשוט). אולם במציאות יש שינוי אז בא הרקליטוס ונתן אנטי תזה לפרמנידס וטען "הכל זורם". בא אפלטון ונתן סינתזה בין פרמנידס להרקליטוס דרך רעיון האידיאות (השינוי נובע מהתגשמות האידיאות). התהליך איננו רק בפילוסופיה. האלילות הקדומה נתנה תזה – הכל חושני. היהדות נתנה אנטי תזה – אלוהים מופשט. הנצרות נתנה סינתזה – אלוהים מופשט שהתגשם בבשר. וכן הלאה וכן הלאה. העובדה שהרוח מבררת את עצמה הופכת את הפילוסופיה להסטורית ולכן להיסטוריוציסטית. ישנן תזות, ישנות אנטי תזות וישנן סינתזות. התהליך צריך להמשך כל עוד הרוח לא מודעת לעצמה. בעידן המודרני הרוח הופכת להיות מודעת לעצמה ולכן לחופשית. הביטוי של החופשיות שלה נמצאת בעליית החירות במדינה המודרנית שבה אנשים הם סובייקטים חופשיים השולטים בעצמם. וכך ההיסטוריה הגיעה לקצה (ואז נכנס טוויסט לעלילה ההיסטוריה לא נגמרה עדיין והכל חוזר לתוהו ובוהו).
היידגר – השפה. על פי היידגר הנושא של התבונה או ההיסטוריה על פי דרכו של הגל איננו הרוח אלא השפה. השפה היא שפועלת על עצמה בעצמה וכך יוצרת את ההיסטוריה. אך ההיסטוריה של כל שפה לעצמה. ההיסטוריה של הגרמנים ולכן גם הפילוסופיה של הגרמנים איננה דומה להיסטוריה של האנגלים ולכן לפילוסופיה של האנגלים שגם הם לא דומים להיסטוריה של היוונים ולכן לפילוסופיה של היוונים. לכל עם ולכל שפה ישנן הנחות פנימיות שאינן מובנות לשפות אחרות ולעמים אחרים ולכן רק הם יכולים להבין את עצמם ולפתח את עצמם. אם הפילוסוף הקלאסי מתעלם מהשפה ומתרכז בטיעון (כמו שעושה הרב מיכי כל הזמן) הפילוסופיה של היידגר מתרכזת אך ורק בשפה ובציוויים שלה. הטענה לקיומה של תבונה אוניברסאלית בסגנון הקלאסי או ההגלייני למצער הוא אשליה. כמספר השפות מספר התבונות וכל אחת מזמינה התבוננות משל עצמה. רק ליהודים אין שפה משל עצמם (וכך להבדיל בין הטמא ובין הטהור גם סבר הרב'ה מסטמאר) ולכן קיומם הוא אנומליה לא טבעית שלטיפולה נבחר הפיהרר. הפוסט מודרניזם הוא פיתוח של הטענה של היידגר לתחומים נוספים דרך מה שמכונה פוליטיקה של זהויות.

עד כאן הצגה שטחית ביותר של הגישות השונות. אם תשים לב, הגישות הגליינית והפוסט מודרניסטית הן אנליטיות כפי שכינה זאת הרב מיכי בספרו "שתי עגלות וכדור פורח". הן מניחות שאי אפשר לומר טענה על המציאות אלא רק לברר את ההנחות העצמיות של הנושא הקיים כל אחת לפי שיטתה – הרוח אצל הגל והשפה אצל היידגר. מנגד גם הרב מיכי וגם הגל מאמינים בתבונה ובחוק הסתירה ברמה זו או אחרת. אצל היידגר אין דרישה כזו. לכל שפה ישנה ההנחות הפנימיות שלה שאינן מגיעות למכנה משותף עם שפות אחרות. לגישות האנליטיות מחיר נוסף. אם אתה מניח שהסובייקט איננו האדם הרגיל עם התבונה שלו אלא גורמים אחרים לגמרי כגון המעמד הכלכלי (מרקס), האומה (היידגר) החברה (פוקו) האמונה (הרב קוק) לא תהיה לך סיבה להתווכח ולשכנע אנשים אחרים. הרי הם רק מייצגים גורם אחר לגמרי. עדיף להפיל את הגורם המתחרה במקום לשכנע אנשים אחרים. מכאן אובדן הכבוד שהשמאל שאימץ את הגישות האנליטיות נוקט כלפי אנשים אחרים שגורם לאובדן הכבוד העצמי (שהרי איזה מכובד המכבד את הבריות). ככל שהתופעה של פוליטיקת זהויות מתרחבת כך גם היכולת להגיע לדיון תבוני מהסוג שהרב מיכי חולם עליו יורדת.

מקווה שעזרתי ובאמת שזה על קצה המזלג.

תודה לך,
ש. אחת השאלות בפילוסופיה הוא מיהו הנושא שהנשוא שלו זו התבונה או במילים אחרות מיהו הנתון שהתבונה פועלת עליו?
ת. לנקל להוכיח שהרב מיכי צודק, כי אם נשים אדם במקום שאין רוח אז האם התבונה לא תעבור? בכל מקרה די להבין שהתבונה תעבור כי אין מצב שהאדם נמצא ואין רוח לידו שהרי הוא זקוק לחמצן לנשום. וברור שהנושא הוא האדם או כל בעל חי אחר כי עובדה יש לבע"ח חוכמה משל עצמם לה הם זקוקים והיא נמצאת בטבעיותם.

כדי לעצור לאדם את החכמה/התבונה (הנוספת) קח ממנו את המורה או את הספר שממנו הוא רוכש את החכמה/התבונה .

התבונה נמצאת במוח, ועם מותנו נעלם הכל, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים.

השכל וידוע אותי- כל אדם ככל שלומד תורה יותר ומקיים מצוות יותר – עולה בדרגת תבונתו.

איני מקבל הגישה שהשפה היא האפשרות לקדם קהילה מסיימת. בצורה מסויימת, אין קשר. זה הכל תלוי במוח. ולא בשפה. כי הרי יש שפת בייסיק ויש C ++ ויש ויש ויש…

הרוח כאן מובנת כהנחת עזר. אפשר להבין אותה כאלוהים אבל היא לא בדיוק אלוהים (ישות תבונית שבראה את העולם). יותר מתאים לראות אותה כתהליך שבו התבונה מתגשמת במציאות. האנושות מפסיקה להיות מופעלת באופן עיוור והופכת להיות מודעת לצורה התבונית שלה. הרוח אם כן איננה הפרטים של האנושות אלא הכלל של האנושות. אם תיקח ממישהו את המורה שלו או את הספר שממנו הוא רוכש את התבונה ניתקת אותו מהכלל ולכן מנעת ממנו את ההשתתפות בתהליך הזה של יצירת תבונה קולקטיבית.

כתבת "התבונה נמצאת במוח, ועם מותנו נעלם הכל", האם משמעות הדבר שאינך מאמין בעולם הבא של נשמות?

ישנם מקרים של ילדי זאבים. ילדים שהתגלגלו לטבע וגדלו שם בחברת זאבים. לפי מה שקראתי הם מעולם לא הצליחו לרכוש את השפה ונשארו ברמה מנטלית של חיות פרא. חלקם מתו בגיל צעיר. מהמקרים האלה אפשר לראות את קדימותה של השפה לתבונה. התבונה איננה קיימת מחוץ לשפה ורוכשת את השפה ככלי תקשורת. קיימת שפה והתבונה היא אחד מכלי השפה (לצד אומנות, תקשורת ועוד). אולם שפה איננה עניין אוניברסאלי הזהה אצל כלל בני המין האנושי. ישנן שפות שונות ומשפחות שפות שונות (שמית, הודו אירופית, מנגולית, סודאנית ועוד). וכל שפה דורשת דרישות אחרות מהדוברים בה המבטאות תפיסות אחרות של המציאות. בעברית יש לנו זכר ונקבה. לכאורה אלוהים איננו זכר ואיננו נקבה. בפועל הוא זכר. העברית היא שפה פועלית אשר השורש הוויה נעדר בה (שם הוויה). הפילוסופיה המערבית סבה כולה סביב השורש הזה באופן שגורם לכך שתרגום של פילוסופיה מערבית לעברית הוא סוג של שבירת השינים של מתרגמים (ראה הקדמתו של דורי מנור ל"הגיונות" של דקארט). מהתרשמותי באתר הרב מיכי מתייחס לשפה כעניין שקוף (וזה בוודאי נכון לפילוסופים קלאסיים) אך זה לא ברור בכלל. שפות מחשב התפתחו בעקבות הניסיון של נועם חומסקי לאפיין את המבנה הבסיסי של שפות. ניסיון זה מקובל על חלק מהבלשנים (גנרטיביים) אך לא על כולם. אבל ברור שהמבנה שלהם הוא בסיסי ביותר ולא קרוב ליכולות של שפות אנושיות.

התבונה במוח אחי, אני מאמין בעולם הבא של הנשמות, זה כל היופי, הרי הנשמה אוכלת כל מה שנותנים לה, ולעומת הגוף שהוא חוזר לאדמה, הנפש השיכלית שהיא הנשמה רוכשת ויורשת את כל מה שהמוח ידע. ועם זה היא שועה קדימה. לא סתם קראו לה נפש שיכלית…
זה שאתה כותב יצירת תבונה קולקטיבית לא אומר שאין יצירת תבונה אישית פרטית. תבונה לא משתנה בגלל יצירתה בכמות. היא נוצרת כי רוכשים אותה. איזו יצירת תבונה קולקטיבית אתה יכול להדגים לי?

אם אקח כלב שיגדל בחברת בני אדם תבונים האם לדעתך הוא יגדל ברמה מנטלית של בן אדם?

אני חושב שמרוב גאונות נשתבשה דעתך. סתם.. עכשיו ברצינות תבונתית פרטית:

שמת לב שזה דיון מגוחך?

ביקשת שיציגו לפניך את הגל. הצגתי.

אתה לא הראשון שחושב שהגל מגוחך וכנראה גם לא האחרון. ועם זאת מה שבמבט ראשון נתפס כלא הגיוני יקבל טעם אחר בזמן אחר ובמקום אחר. בכל אופן אעיר שאצל השמאל החילוני (וחלק מהימין החילוני אם ישנו כזה) הגל הוא מושכל ראשון.

הגל הוא לא מושכל ראשון אצל השמאל החילוני.
הוא מקובל באופן גורף (בגרסה מטריאליסטית) רק אצל השמאל המרקסיסטי.

א.ב.:
ראה כאן: http://www.textologia.net/?p=8032
כל הרעיון של הפראקסיס, האקטביזם והתנועות לשינוי חברתי מתחילות בהגל וברעיון של הגל שהתבונה ממומשת בהיסטוריה.

י״ד, לא ראיתי בקישור את מה שאתה טוען.
בכל אופן אין צורך בהגל כדי להיות אקטיביסט ולחתור לשינוי חברתי, והיום אין כמעט הגלייניות בהגות ו אידיאולוגיה.

אין צורך הגל. אפשר גם להיות חב"דניק. אבל משותף לשני הצדדים שאידיאות לא צריכה להישאר מופשטות אלא צריכות להתגשם במציאות. מכאן הדרך לאקטוויזים קצרה.