ההלכה ומערכת המשפט

השאלה שלי קשורה לשאלה שלא הצלחתי להביע בשיעור האחרון גבי המערכת המשפטית. ניסית ללא הצלחה להוביל את הדיון על שדה אחר והוא מערכת המשפט כמערכת פר הגדרה שכופה על הפרט/על הכלל את קיום החוק. מה האמירה או האמירות התורניות לגבי זה. האם יש צורך במערכת כזו? אולי יותר נכון לומר: מתי ובאילו תחומים יש צורך ואף מצווה בהקמת והפעלת מערכת שכזו-שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך: מה הם השערים האלו. שערים/גבולות גיזרה. יש קונסנס למשל בעולם החילוני למשפט: ma liberté s arrete la ou commence celle de l autre, בעברית: גבול החופש של היחיד הוא מקום ההתנגשות של בחופש הזו לחופש של האחר.
הרבה מערכות משפטיות חילוניות בנויות על עיקרון החשוב הזה של שימור תחומי החופש השונים מבלי שאחד יפגע בשני. לעומת זאת, במערכת דתיות תחום האסור/והמותר חורג לאינטרסים או פגיעות בחופש של הפרט. ויתכן אפילו שהחלוקה של בין אדם למקום ובין אדם לחברו קשורה לנידון. לי נידמה שבמערכת דתית (לא משנה איזה דת) יש אמירה ברורה המטשטשת בין הבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ואומרת שברמה העקרונית החובות ומערכות של מה אסור ומה מותר קיימות בשני המנגנונים. בניגוד לחשיבה החילונית האומרת שבכל מה שקשור לאדם עם עצמו יעשה את מה שליבו חפץ אבל ברגע שזה מתנגש עם החופש או האינטרס של האחר יש למערכת החוקית והמשפט מה לומר. אמנם יש מקרים חריגים שבהם נעצור בן אדם העלול לפגוע בעצמו (כגון במקרה שמעריכים שהוא עלול לפגוע בחייו) אבל גם הדבר הזה יכול להיות מעורער בחברות שלא רואים בערך החיים כרך קדוש במיוחד. בכל מקרה השאלה שלי שאני כל כך מתקשה להביע היא: הרי יודעים שיש פער גדול שקיים בין ההלכות העקרוניות לבין אפשרות חלות ומימושן כגון העיניין שכדי לחייב מישהו בעונש צריכים עדים והתראה וכו׳ ותנאים שכמעט בלתי יישומיים. כמו גם יש את האמירה הזאת שלמרות שעונש מיתה קיימת כמעט ולא קרה שסנהדרין פסק עונש מיתה. יוצא שיתכן שיש אמירה או אפילו רמז לכך שלא חייב להיות התאמה בין החוק למשפט, בין החוקים לצורך מערכת כפייתית. יתכן שהחוקים קיימים אבל במקרה שעוברים עליהם ננסה בכל דרך לא לישם את העונש. האם יש בכך הסתייגות לתוקפם או אמינותם של חוקים אלו או רצון לומר שהמשפט לאלוהים הוא.
אבל גם אם נאמר שהמשפט לאלוהים הוא מתי נאמר שאלוהים יכפה על האדם את הר החוקים כגיגית? 
אם נדע את זה נגיע אולי ל״יהרג ובל יעבור״.
בכל מקרה לעניין ערכאות גויים האם יתכן שהאמירה היא שהמשפט לאלוהים הוא ואם אמנם אנו צריכים לצורך התנהלות חברתית בריאה להזדקק למערכת משפט שלפחות המערכת המשפט הזו תהיה כמה שיותר קרובה להשתקפות של החוק האלוהי, שהאל מסר כביכול לת״ח בהיותם מייצגים עקרונית את התורה לא רק ברמה התיאורטית של ידיעת חוקים וכללים אלא גם ברמה האישית של תיקון מידות כפי שמופיע ברמב״ם על החובות הלבבות של הדיין.
ואם כן האיסור ללכת לערכות גוים או הדיוטות הוא איסור מהותי- שאסור לגשת אליהם בחשיבה שהם מייצגים את המשפט האלוהי,בדיוק כפי שבתקופת הרמב״ן הסתייגו בהליכה אצל הרופאים אם חושבים שביד הרופאים לקבוע מי לחיים ומי למוות. אבל ברגע שמשתמשים ברופאה ככלי ולא כאליל אז זה הופך להיות no issue. במקביל ניתן לומר שכל עוד פונים למערכת משפטית חילונית או של גויים מבלי לראות בו מערכת רוחנית או אלוהית אלא כמערכת instrumentalist, fonctionnaliste, בהבנה שבעצם היא פועלת בדיוק כמנגנון השופט ששופט משחק כדורגל, אז אין זה לעבור על איסור של ערכאות גויים.