הומו כאנדרוגינוס – מתוך התפארת ישראל
לכבוד הרב מיכאל היקר שלום,
הרב שם לב שאני מנסה ללא לאות להתעסק בבעיות קשות שבחברה ובתורה.
העיקר באימייל האותיות הגדולות
התהייה אודות המין והמגדר היא מאוד משמעותית היום והיא עולה יחד עם תופעות של מיניות שמנוגדת לגוף. כך אנו ערים לתופעה של טראנסג'נדרים. והבעיה ההלכתית של השאלה על מי שהחליף את מינו הגופני באמצעות ניתוחים הינה עומדת בעינה. האם יחשב כגבר או כאישה? האם מי שיש לו יצר מיני לגבר וגוף של גבר יהיה זכר או נקבה? ואם רגשית הוא מרגיש כאישה? אני חושב שסוגיית האנדרוגינוס פה היא מאוד משמעותית בהיותה דנה על ניגוד מיני באותו אדם.
אני מנסה לתת תשובה מהתפארת ישראל שמתייחס למג"א ולרי"ף. אפשר להבין ממנו שגם יצר שותף להגדרה המינית. ואולי יפתח פתח להיתר של קיום יחסים בין "שתי נשים ביצר שלכל אחת מהן יש גוף של גבר" דהיינו – שני אנדרוגינוסים.
האם יתכן שאפשר לדון הומו כאנדרוגינוס וכך להתיר ביאה מאחורה לפי המתירים ביאה דרך נקבותו של אנדרוגינוס? (והכוונה שאם מותר לבוא עליו מקדימה דרך נקבותו מותר גם מאחוריו.)
הבחינה שיש ליצר עצמו חלק בהגדרת המין אפשר לראות לפי הדברים הבאים:
תפארת ישראל – בועז מסכת שבת פרק יט
(ב) ורמג"א תקפ"ט ב' כתב בשם הרי"ף. שפעם הוא זכר ופעם הוא נקבה. ולא מצאתי כן ברי"ף. גם הדבר בעצמו רחוק ממושג אנושי. איך אפשר שישתנה פניו ככרום ולהתהוות פעם כך ופעם כך. ואפשר שכוונת רמג"א דפעם כח הזכרות שבו גובר. ופעם כח הנקבות. מדיש לו זכרות ונקבות כשמו כן הוא. דאנדרו בלשון יון איש. וגינוס אשה. וחדשים מקרוב כתבו המתחכמים (בקאנפערזאטיאנסלעקסיקאן) שאינו בנמצא כלל. ואני אומר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. לכתוב הכחשה על דבר מפורסם. ועיני ראו ולא זר. זה בכמו י"ב שנים מלתי בעצמי ילד כזה שהי' לו גיד זכרות כהוגן. רק שלא הי' נקב בראש הגיד. רק שממקום הראוי לנקב הי' נמשך בליטה בעור בכמו חוט לאורך הגיד עד למטה באמצע הכיס שבו הביצים ובין ב' הביצים הי' נקבות כראוי. ומשם השתין. וגם הגיד הי' מתקשה כשמשמשו בו. וזה בכמו ט"ו שנים הביא לפני קצב א' כבש לשאול עליו אם כשר הוא בעבור שהראני בו זכרות למטה ככל האילים ונקבות סמוך לאחורים ככל הרחלות. וטומטום לא היה צריך תנא לאשמעינן דאי קודם שנקרע העור שע"ג הערוה פשיטא דאסור דשמא כשיקרע העור ימצא שהוא נקבה ונמצא שחילל שבת. ואי לאחר שנקרע פשיטא דמותר למולו לכתחילה בשבת כשאר זכר אף שאינו מוליד:
אמנם הוא כותב על איברים גופניים ממש, אבל אולי זו רק אחת האופציות או העדות לכך שיתכן שהיצר הוא גם משיכה לזכרים, אבל עיקר ההגדרה פה של אנדרוגינוס הוא לפי היצר.
העובדה שיש להומו משיכה לגבר ואיבר זכרי הופכת אותו לאנדרוגינוס.
וזה מסתדר עם הרעיון כמדומני של הרב פיינשטיין שהתורה לא תגזור נגד הטבע.
מגן אברהם סימן תקפט
את מינו – אבל לא את שאינו מינו. (גמ') ורי"ף פי' דאע"פ שחבירו ג"כ אנדרוגינוס אם באותו פעם שהוא נקבה הוי חבירו זכר אינו מוציאו:
והפרי מגדים והמחצית השקל תוהים היכן כתב הרי"ף גם כן.
אבל זה כי לא יכלו לדמיין שזו הנחת יסוד טבעית אמפירית והיו זקוקים להגדרה "אפריורית" מההלכה עצמה, וזו באמת לא נמצאה.
אבל ברי"ף זה ברור. איך יתכן שיהיה לאנדורגינוס מין שיוציא דווקא את מינו אם הדבר תלוי רק בביולוגיה?
רי"ף מסכת ראש השנה דף ז עמוד ב
גמ' ת"ר הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לויים וישראלים גרים ועבדים משוחררים טומטום ואנדרוגינוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אנדרוגינוס מוציא את מינו אבל לא שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו:
ולמחצית השקל אין תשובה איך לפרש את הרי"ף ונראה שגם לא לפרי מגדים:
מחצית השקל אורח חיים סימן תקפט ס"ק ב
למעט דאין מילת אנדרוגינוס דוחה שבת [שבת קלה, א], ממה נפשך, אי נולד בזמן שהוא נקבה פשיטא, ואם אז הוא זכר מי ידעינן שיהיה אחר זמן נקבה, עכ"ל. ולזה איכא למימר דודאי כל עת שוה אצלו שניכר בו זכרות ונקבות, אלא לפעמים הזכרות ניכר יותר ונראה שעיקרו זכר, ואחר זה זמן מה הנקבות ניכר יותר ונראה שעיקרו נקבה, אלא שלא מצאתיו, ואדרבה כפי מעט ידיעתי משמע בכל הפוסקים דכל האנדרוגינוס שוין:
אשמח לחוות דעתך,
ותודה רבה שוב על הכל,
מה השאלה? יש שהבינו ברי"ף (ואיני בטוח שזו כוונתו) שסימני זכרות ונקבות הפיזיולוגיים מתחלפים מזמן לזמן. עובדתית קשה לקבל טענה כזאת, אפילו אם מרככים אותה שזו רק שאלה של דומיננטיות.
הקישור להומוסקסואליות נראה לי מפוקפק מאד הן פרשנית והן מהותית, בפרט שהמקור שלו (הרי"ף בפרשנות זו) גם הוא תמוה. וזה גם ידרוש הסבר איזו הומוסקסואליות אסרה התורה.
מה הכוונה בחילוק שעשית "גם פרשנית וגם מהותית"? התפארת ישראל מדבר במפורש על יצר כמגדיר זהות מינית.
לפי זה הומו שאסרה תורה יהיה הומו שלא בזמן שיש לו דחף נקבי דומיננטית.
אני מסכים שהפירוש של הרי"ף תלוי באוויר אבל נראה לי שהוא יהיה תקף בשיטת האלמינציה אם לא נמצא פירוש יותר טוב.. יש לך כזה?
פרשנית ומהותית כוונתי שלא סביר שזו כוונתו וגם אם זו כוונתו הטענה כשלעצמה לא סבירה.
אם אין לי פירוש למשהו אז כנראה הוא לא נכון. להסתמך עליו כשאני דוחף לתוכו משמעות דחוקה נשמע לי לא סביר. וגם דברי התפא"י (אגב אני לא בטוח שהוא מדבר על הנטייה המינית ולא על הסימנים הביולוגיים) נראים לי דחוקים מאד. לא הייתי בונה עליהם כלום.
מעניין להשוות גם:
את הפרשנויות על הפסוק: ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה ד כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה ה אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה
המלבים ומצודת ציון מדברים על זרית מלשון זר, דהיינו סיבוב.
רש"י מקשר לתשמיש. הרי רביעה בפשט הוא תשמיש.
דוד מדבר על סיבוב התשמיש אצלו. אחור וקדם.
הדבר משתלב עם אמירתו ליהונתן "נפלאתה לי אהבתך מאהבת נשים"
מה שמעניין זה שהאנדרוגניות כאן היא לא בשני איברים מקדימה אלא "אחור וקדם", וזה מראה על אנדרגוניות של נטיה מינית ולא של ביולוגיה.
ועוד, שבויקרא רבה פרשה יד סימן א נדרש:
"אשה כי תזריע" – זהו שכתוב: "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה".
הרי מדובר באישה ממש והמדרש לא נרתע מהזרעה באישה (למרות שיש זרע של האישה בכוונה של ביצית אין הזרעה כפעולה אקטיבית מבניין הפעיל) ולא רק זה אלא שהיא משווה אותה לאנדרוגינוס כמו בפסוק.
כמו כן לחיזוק הטענה שלי על על הפסוק עצמו, אביא את המשך המדרש, "אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו ונסרו ועשה לו שני גבים: גב מכאן וגב מכאן." (וגם נראה ברור מתורת הסוד שברקע התרבותי של המדרש, שיש הקבלה בין משיח ה', רגל במרכבה, לאדם הראשון.)
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer