הזכרת שם בן ארבע אותיות, טבילת רווקות

1. תודה על המקורות לעיון וחוות דעתך בנוגע להזכרת השם.
2. מה כוונתך "עקרונית אתה לא אמור להביע אהבה לאישה שאינה אשתך"?
מבחינת שראוי לאהוב – יש מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ומצוות חסד, ולדעתי זה משורשי המוסר לאהוב כל ברייה.
ולמה לא להביע את האהבה הראויה? "מתוך גנותן למדנו שבחן שלא היו אחד בפה ואחד בלב". מה הנזק? האם הרב מתכוון לבעיה הלכתית להביע אהבה לאישה שאינה אשתך? וברור שבנשואה יש להיזהר, אך מה עניין בפנויה?

האהבה של אדם לרעו אינה אהבת איש לאישה. אותה מילה מבטאת משמעויות שונות בהקשרים שונים. כדי לקיים יחסי אישות יש לבנות תא זוגי. אחרת כדאי שתביע את אהבתך בצורות אחרות, ובוודאי לא במישורים של מין ואפילו לא רומנטיקה. אתה יכול לפתוח מכון לסיפוק שירותי מין לכל דורש כחלק מאהבת האדם שלך. זה נשמע לך סביר?
במחילה, אבל יש משהו מעוות בחשיבה הזאת. קשה לי לקבל שיש צורך להסביר זאת.

בקשר לשאלת טבילת רווקה, כבר כתבת כאן:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%98%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A9/

וז"ל:
"אף פעם לא הבנתי את השאלה המשונה האם להתיר לרווקות לטבול. מה השאלה כאן? וכי יש איסור לטבול על מי שרוצה לעשות זאת? גם חתול יכול לטבול אם ירצה, וגם אישה נידה בלי שבעה נקיים (אלא שלא תיטהר בזה). וכי תעלה בדעתך שאם רווקה תטבול היא לא תיטהר? אז מה פירוש לא להתיר לה לטבול? לעצור אותה באלימות? לכל היותר ניתן לשאול האם מתירים לקיים איתה יחסי אישות אחרי שטבלה, אבל זה פשוט דין של בעילת פנויה וגם זה לא בידי. האלימות של הרבנות שמשתלטת על המקוואות ומחליטה למי מותר לטבול וכיצד אין לה שום בסיס הלכתי".

מאוד היה לי משונה לקרוא את הדברים הללו. הרי העניין שלא לטבול ידוע משו"ת הריב"ש (תכ"ה) והובא בבית יוסף (קפ"ג). כמובן שהגבול הדק מתי יש למנוע ומתי יש לאפשר (שלא יצא שכרינו בהפסדנו) תלוי במחלוקת, ויש בזה צדדים לכאן ולכאן.
על כל פנים, הפוסקים הבינו שיש מקום לאסור טבילה לרווקות לפי דברי הריב"ש, ולמנוע (פיזית) מנשים לטבול. ואצטט לדוגמה מ"תשובות והנהגות" (א' תפ"ד):
שאלה: איש חי לפעמים בזנות ר"ל עם אשה ורצונה לטבול אם למונעה
האיש אינו יכול לגרש אשתו שמסרבת לקבל גט וחי עם אשה אחרת בזנות שיצרו תוקפו ומ"מ אין מוכנים לעבור על איסור נידה, והיא הולכת לטבול, ושאלו אם למנוע בעדה לטבול.
והנה עובדא ידענא שסיפר לי מו"ר הגר"מ שניידער זצ"ל שבעיר אחת בליטא התחילו לפרוץ ר"ל בזנות, והרב דרש עכ"פ לא לעבור על איסור נדה וילכו לטבול, ושוב הוכח שבזה גרם ר"ל שעוד יותר התחילו לזנות מחמת הכשר דמקוה, ובעו"ה פשתה מגפה דזנות בעיר ר"ל. וכ"ה בתשובות הריב"ש סי' תכ"ה בשם הריב"ש שביטלו טבילת פנויות נידות כדי שלא יבואו להקל בהן.
וזה נכון אם הרב מייעץ ללכת למקוה, שבזה אמרינן דאין לו להתערב ולייעץ, אבל כאן שהיא בעצמה הולכת לטבול, לדעתי אין חיוב על הרב לצוות במקוה שלא יתנו לה ליכנס ולהאכיל לה בזה בידים איסור נדה, ורק באופן שיש בזה צורך למיגדר מלתא ראוי למנוע בעדה הטבילה במקוה שלמיגדר מלתא שאני.
ומיהו הזהרתי ליזהר מאד מחילול השם, ועלולים לחשוב שהתרנו ח"ו הזנות גופא, ואין להקדש אלא מקומו ושעתו, ויפסוק כפי הצורך אף לרחקה, אם יעזור למיגדר מלתא, או לינצל מחילול השם". (וע"ע שו"ת שואלין ודורשין ז' ס"ח).

"אתה יכול לפתוח מכון לסיפוק שירותי מין לכל דורש כחלק מאהבת האדם שלך. זה נשמע לך סביר?" נשמע לי הקצנה והגחה של דעותי. יענה הרב- האם כל החילוניות שהן בזוגיות ללא קידושין הן זונות? וכי בעל לא יכול לכפות על אישתו ולנצלה? אם הרב מתכוון ברצינות להשוות בין זוגיות בין חבר וחברה למכון לסיפוק הנאות מיניות, שיהיה קצת יותר ספציפי, ויגדיר את המכון, שהרי דבר זה לא קיים במציאות, וברור שיש סיבות טובות מאוד מדוע. כל עוד הרב לא עשה זאת, זה נשמע כל כך היפוטתי, שיכול רק לשמש רק לבדיחה על חשבון מה שכתבתי.

האם מותר לומר 'אדוני' או "אלוהים" ללא כוונה ? אני רגיל לומר בכל בוקר לפני התפילה את המשפט המופיע הסידורים: וַהֲרֵינִי מְכַוֵּן מֵעַתָּה עַד לְמָחָר בָּעֵת הַזּאת בְּכָל פַּעַם שֶׁאַזְכִּיר שֵׁם הוי"ה הַקָּדושׁ שֶׁהוּא בִּכְתִיבָתו הָיָה הוֶה וְיִהְיֶה וּבִקְרִיאָתו א-ד-נ-י שֶׁהוּא אֲדון הַכּל. וּכְשֶׁאַזְכִּיר שֵׁם א-ל-ק-י-ם יִהְיֶה כַּוָּנָתִי שֶׁהוּא תַּקִּיף וּבַעַל הַיְכלֶת וּבַעַל הַכּחות כֻּלָם עִלַת כָּל הָעִילות וְסִיבַּת כָּל הַסִּיבּות וְשַׁלִיט בְּכָל הָעולָמות:

אפשר לדלג על זה ופשוט לא לכוון בשמות ה' ?

אופיר, להבנתי זו לא הקצנה, זו הדגמה לכך שאין קשר בין "ואהבת לרעך כמוך" וגמילות חסדים, למין ולרומנטיקה.
אלה תחומים שונים, ורק המילה המשותפת מבלבלת אותך.

אהרן, אני מכיר את כל זאת, ועדיין משנה לא זזה ממקומה. הריב"ש וגם הב"י במחילת כבודם לא יכולים לקבוע לנו מה ניתן לעשות והאם למנוע נשים מלעשות משהו. לכל היותר הם יכולים להורות (או להמליץ ולבקש) מהנשים לא לטבול. אין בזה בדל איסור הלכתי כל עוד בי"ד מוסמך לא קבע זאת. וגם אם היה בזה איסור הלכתי, המקווה לא שייך לי ולא לאבא שלי וגם לא לריב"ש, יותר מאשר לאישה שרוצה לטבול. ולכן דבריי במקומם עומדים.

אני, לא הבנתי. היכן בדבריי ראית שאפשר לומר בלי כוונה? לכל היותר כתבו הפוסקים לומר זאת גם אם אתה מעריך שלא תתכוין (ובזה נזהרו שבשם הוי"ה לא ייעשה כן). אבל לכתחילה ודאי יש לכוין בכל אמירת שם ה' ומעיקר הדין ממש אסור לאומרו בלי כוונה (אלא שהאידנא אנחנו לא עומדים בזה ולכן הקלו).

המקווה שייך בדרך כלל לקהילה, ומנהיגיה (ז' טובי העיר) בד"כ יכולים לקבוע כללי התנהגות שם.

האם אנשים שרוצים לשבת ללא הפרדה, יכולים להיכנס לכל בית כנסת ולעשות כרצונם? וודאי שלא. אז למה מקווה זה אחרת?

אם תחלק בין סוגי הבעלויות השונות, מילא. אבל האם לגבי מקווה במקומם ותקופתם של הריב"ש והב"י גם לא היית מסכים? הם חייבים להכניס לשם כל אדם?

בעצמך ענית. איני מדבר על מקווה פרטי אלא על מקווה ציבורי של המדינה שנבנה מתקציביה ולכן נשלט על ידי מוסדותיה. במקווה פרטי תעשה מה שאתה רוצה.
הוא הדין לגבי מניעת תפילה בעלת אופי שונה בכותל. הכותל אינו מקום פרטי.