היהדות ניתנת להפרכה?

שלום יוסי. לא. אם האמונה היתה תיאוריה שניתנת להפרכה ניתן היה לבחון אותה בכלים מדעיים. בספרי אלוהים מששחק בקוביות עמדתי על כך שיש תחומים שבהם הקריטריון הפופריאני למדעיות לא מועיל (למשל בפסיכולוגיה וכן בשאר תחומים לא מדעיים). הקריטריון הזה מגדיר מהי תיאוריה מדעית אבל לא מהי תיאוריה נכונה. יש תזות שלא נגישות לכלים מדעיים, ואז הדרך לגבש לגביהן עמדה היא שכל ישר או אינטואיציה. התעקשות על הינתנות להפרכה מצמצמת את תחומי העיון שלנו רק למגוון קטן מאד. אגב, כפי שכבר הראה דיוויד יום גם במדע עצמו יש לא מעט עקרונות שלא ניתנים להפרכה (עקרון הסיבתיות למשל). במחברות שלי ניסיתי להראות איך מטפלים בשאלת האמונה בצורה פילוסופית שיטתית ורציונלית, על אף שהכלים המדעיים והאמפיריים לא ישימים לגביה. עסקתי שם לא מעט גם בשאלתך, הן במחברת הראשונה והן בשלישית.     כאשר אתה דן ב"יהדות" עליך להגדיר מהי. ביקורת המקרא תוקפת עקרונות מסוימים שהתקבלו במסורת, אבל ניתן לטעון שהם לא הכרחיים. הוא הדין לגבי אבולוציה. אגב, הרמב"ם לא אומר שאם יוכיחו שהעולם קדמון הדת נופלת. הוא אומר בדיוק את ההיפך: שאם היו מוכיחים זאת, הוא היה מפרש את פסוקי בראשית באופן יצירתי ולא  מתרגש מזה. אם נגיע למסקנה שאין אלוקים או שהוא לא נתן תורה, דומני שה"יהדות" נפלה. אבל אם אנחנו מגלים שעקרונות צדדיים יותר נופלים אין סיבה לא לוותר עליהם. זה שאנשים בדור קודם כלשהו חשבו משהו וכעת התגלה שזה לא נכון, לא אמור לחייב את הקב"ה ו/או אותנו. לדוגמה, פעם אנשים חשבו שהעולם שטוח, וכך הוא גם בגמרא. אז כשגילו שהוא עגול ה"יהדות" נפלה? לא. חכמים הכניסו את תובנותיהם ליהדות, ומשעה שהתברר שהתובנות לא נכונות, אפשר לוותר עליהן. המחיר הוא שכשאנחנו בוחנים את המסורת שלנו חשוב מאד להבחין בין העיקרי והמחייב לבין התוספות שנית לוותר  עליהן. זה אחד הפרוייקטים העיקריים שנטלתי על עצמי באתר הזה ובכלל. בנוסף, כשמגלים ממצא מדעי או אחר שסותר אמונה מקובלת, לא בהכרח צריך לדחות אותו. אם הוא משכנע אסור לוותר על השכל הישר. להיפך, צריך לדחות את הפרט הצדדי באמונה כי התברר שהוא לא נכון. בפוסט האחרון שלי התייחסתי גם לדברים אלו, והטרילוגיה שאני כותב כעת אמורה להציג את מלוא התמונה הזאת לגבי האמונה.