היחס בין ללמוד תורה ולעסוק במקצוע

התורה היא משימה לאומית ופרטית. במישור הלאומי ודאי שלימוד ופיתוח התורה והעברתה הלאה לדורות הבאים היא המשימה החשובה ביותר. אבל במישור הפרטי, כל אדם לחוד מקבל החלטות לפי נטיותיו, כישוריו ורצונותיו. לא סביר שכל אחד בעם ילמד תורה כמשימה עיקרית גם כי לא כולם מתאימים לזה וגם כי אי אפשר להתקיים כך בעולם. וזה לא מקרי. אני משער שבדיוק בגלל זה הכישרונות והנטיות שלנו שונים האחד מהשני, וכל אחד אמור לעסוק במה שמדבר אליו ובמה שהוא מוכשר לו. לא פעם אמרתי לאנשים שיעזבו את הישיבה ויילכו למסלול אחר שיותר מתאים להם. הם יתייבשו בישיבה רק כדי להיות צדיקים, ואז יימאס להם והם לא באמת ימצאו את עצמם, וכך גם הם וגם העם כולו יימצאו קרחים מכאן ומכאן. אני מאמין באופן בסיסי בקפיטליזם, גם בכלכלה וגם בחברה. יש חופש לכל אחד לבחור את משימותיו ועיסוקיו לפי הנטיות והכישורים, וזה יוצא הרבה יותר טוב מאשר צנטרליזם שמתכנן ומחלק  משימות מלמעלה למטה. קומוניזם לא עובד. אני בעד שכל אחד יילך למה שמעניין אותו ולא ינסה להיות צדיק. לא בלימוד תורה ולא בתרומה לחברה. אם אתה טוב בפיזיקה או במשפטים לך לזה. על יד הבחירה של אדם במסלול ובעיסוק שהוא חפץ בו, הוא יכול להועיל לחברה בהמון דברים, וכמובן גם ללמוד תורה כמה שיוכל. אבל כן צריך הכשרה בסיסית כדי להגיע למצב שהאדם יכול ללמוד תורה במהלך חייו ולנהל את חייו על פי התורה. לדעתי כל אדם צעיר חייב לעבור כמה שנות הכשרה תורניות ואז לצאת למסלול חייו. אני מתכנן בקרוב טור שיעסוק בזה מזווית מסוימת.