היכן כתוב שה' מאשר לנו לפרש את התורה ?

שלום הרב,
ברשותך הניח מספר הנחות ובסוף אשאל.
עובדה 1:
בתורה לא מצוין באף מקום במפורש שהשם נתן לנו תורה שבעל פה.
עובדה 2:
בתורה לא מצוין באף מקום שהשם מאשר לנו לפרש את התורה (לרבות להוסיף ו/או לגרוע), יתרה מזאת כתוב: "את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" דברים י"ג פס454וק א'.
המציאות:
היהדות הפרושית שלנו רובה המוחלט בנוי על תורה שבעל פה ומלאה בפרשנויות.

ההסבר המקובל לגבי הנחה מספר 1:
״אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן אלוקים בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה״
 המילה ״תורות״ זה התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
הסברים מקובלים לגבי הנחה מספר 2:

1. כתוב בגמרא שמותר לנו לפרש את התורה (אינני בקיא בגמרא אבל ככה נאמר לי מספר פעמים על ידי אנשים שלהבנתי הם מספיק בקיאים).
2. התורה כשלעצמה סתומה ולא ניתן להבין ממנה ללא פרשנות ולכן הגיוני שאם זה סתום זה דורש פרשנות.

 
שאלות:

1. הכיצד ניתן לפרש שהמילה ״תורות״ זה התורה שבכתב והתורה שבעל פה, אם בשלב הזה, עדיין לא קיבלנו בכלל אישור לפרש (שהרי האישור לפרשנות נמצא בתורה שבעל פה) ?
   כלומר מבחינת סדר הפעולות, קודם עלינו לקבל אישור לפרשנות ורק אחר כך ניתן לפרש שיש דבר כזה תורה שבעל פה או במילים אחרות, אי אפשר להשתמש בפרשנות בשביל לקבל אישור לפרשנות (כשל לוגי מסוג הפניה מעגלית).
2. אם תענה על שאלה מספר 1 ״ששתי התורות ניתנו יחד ולכן הבקשה הכרונולוגית אינה תקפה״, זה גם לא מקדם אותנו, עקב הקשר החד כיווני שיש לנו בין התורה לתורה שבעל פה.
   לדוגמא, כאשר עורך דין כותב מסמך ורוצה לצרף אליו נספחים/הרחבות וכו׳, הכרח שיהיה קישור הצהרתי דו-כיווני בין מסמכים, כלומר במסמך א׳ מוצהר במפורש שקיים מסמך ב׳ ובמסמך ב׳ מוצהר במפורש שקיים מסמך א׳.
   בין התורה לתורה שבעל פה יש לנו קשר חד כיווני בלבד, שלכאורה התורה (מסמך א׳) לא מצהיר במפורש על מסמך ב׳ (התורה שבעל פה) אך התורה שבעל פה כן מפנה לתורה.
   כידוע, קשר חד כיווני הינו קשר חסר משמעות, שכן, כל אחד יכול להפנות לתורה ולהגיד ״אני זה שמקושר לתורה״, בין אם זה, התורה שבעל פה, הנצרות, או עיתון ידיעות אחרונות.
   כיצד אתה מיישב את סוגיה זו ?

 למיטב הבנתי שאלות אלו מערערים את כל היציבות הלוגית שמחזיקה את הדת שלנו.