הכול לוגיקה?

א. כוונתי אכן הייתה ללוגיקה (או צורת החשיבה) הסינטתית של הרב.
ב.אם אעשה פרפרזה לדוגמא ששמעתי מהרב, אם ינחת חיזר, וכשתאמר לו "גם איקס וגם לא איקס" הוא יהנהן בהבנה, והוא יאמר לך שהוא לא מבין מה הבעיה, גם איקס וגם לא איקס, תוכל להסביר לו למה אין לזה מובן? חוק הסתירה הוא חוק של צורת חשיבה, אנחנו לא מסוגלים לצייר דבר כזה, אבל למה זה נחשב שום דבר? עדיין יש לזה איזשהוא מובן גם אם לא מצוייר (מה שלדעתי הכוונה האמיתית של הרב הנזיר בהגיון ה'שמעי' לעומת ההגיון ה'הסתכלותי, שבו באמת אין גם וגם לא, ראה על כך בסעיף ג) אז אפשר להסיק מזה כל דבר, אז מה? שוב אני אומר, כל כוחה של הלוגיקה נובע מכך שיסודותיה (כמו חוק הסתירה, הסילוגיזם הבסיסי וכו') הם פירמולים של צורת החשיבה שלנו, ויכולות להיות צורות חשיבה שונות. לא נראה לי מוצדק להגיד שחוקי הלוגיקה הם פשוט "הם" ודבר שלא מתיישב על ידם לא קיים (או חסר מובן).
ג.גם אם תתבצר בעמדה שלך ותגיד שאיך שאתה חושב (וכולנו חושבים, לא משנה) זה הכל, אין ספק שלאמירה הזו (הסתירתית) יש משמעות חוויתית, גם אם אינה מסוגלת לניסוח, (ראה שמונ"ק קובץ ז פס' מא) אני חושב שכשבן אדם קורא פסקאות סותרות של הרב קוק\ אמירות חסידיות כמו הדוגמא שכתבת, יש להם מובן חוויתי, אני מסכים שזה לא מתמטיקה, או שאי אפשר ליצור מזה מדע, אבל זה בהחלט לא חסר מובן, להגיד את זה זה פשוט התעלמות מרובד מאוד יסודי בחוויה האנושית (כמובן אתה יכול להגיד שכל הפיסקא שכתבתי היא נונסנס, אבל אני חושב ודי בטוח שלרוב האנשים היא כן מכילה איזה מובן שהוא גם אם הם לא יכולים להסביר זאת).

איני יודע מהן משמעויות חווייתיות. שירה לא טוענת טענות ואין לי ויכוח איתה. אם תביא דוגמה אשמח לדון, כי הדיון כאן נראה לי חסר משמעות.

שמעתי בשיעור של הרב על קול הנבואה על התארים השלילים שהרב לפני שהסביר את ההבדל בין אחד-אפס לאחד-מינוס אחד אמר שלמה אנחנו אומרים "ה' אחד" ולא "ה' רבים" אם הוא בכל מקרה לא זה ולא זה? (אחד ולא באחדות) והרב אמר שבכל זאת יש לנו תחושה שבכל זאת בתארים שלילים אנחנו אומרים משהו, עכשיו לפני הניסוח של ההבדל בין אור-חושך לקור-חום, האם בלי הניסוח התחושה הזו היא חסרת משמעות? האם היא לא אומרת כלום? האם (בתור דוגמא) "איש האמונה הבודד" זה חיבור נונסנס? כמובן שאפשר לומר שכן, אבל אז מגיעה שאלת הכנות, ואני פונה אל הרב בתור בן אדם חש, חווה, וחי (לא ע"מ לקנטר, באמת) האם הרב בכנות חושב שבני אדם לא אמורים להתייחס לאינטואיציה כלל? אם יש לי תחושה ואני מגלה שרבים חשים אותה (לדוג', האבסורד בקיום של קיקגור, דבר שמשום מה יש לי תחושה שהרב לא מייחס לו משמעות רבה), האם זה חסר משמעות? בכנות…
אם כן אז סבבה, כנראה שאנחנו לא מאתו מין, גם לפילוסופים הכי גדולים ורציונלים יש ממד אנושי, ונראה לי שדוקא השכל הישר מצביע על קיומו…

מי דיבר על התייחסות לאינטואיציה. כתבתי ספרים בשבחה ובאשר לנחיצותה.
אני אפסיק כאן את הדיון יען כי זה נשמע לי כמו גבב מילים בעלמא. אם תרצה העלה שאלה קונקרטית עם דוגמה מסוימת ונדון לגביה.