הלכות איסור השתחוויה לפסל‎

תודה רבה מאוד על התשובה המפורטת!

על כך אשאל-

א. היכן נאמר איסור לתאר את אלהים בצורה זו או אחרת? האם זה בגמרא? בתנ"ך? האם הרמב"ם המציא את האיסור? על סמך מה?
אדרבא, בתנ"ך יש הרבה תיאורים מגשימים.

ב. האם גם לגוים אסור להקריב בבמה או רק ליהודים?

ג. על כן נשאלת השאלה- האם הנוצרים עוברים עבירה בהשתחוות לצלב בתיאור אלהים אחד שיש לו שלושה פנים? נראה כי מדודבר אצל הנוצרים באלהים שהוא מעין אורגניזם שיש לו גוף (ישוע) וגם נשמה טרנסדנטית (האב) וגם רוח (רוח הקודש). זה נראה מאוד דומה לתיאור התנ"כי ואם אין איסור להתשחוות מול צלב והצלב הוא מתפקד כמו ארון הברית אז מה הבעיה?

ד. האם לדעת הרב מותר ליהודי להשתחוות מול פסל של בודהא כאשר הבודהיסטים עצמם לא מאמינים שהם משתחווים לבודהא כגוף אלא ככבוד לדרכו (ואינני יודע אולי גם למחויבות לחוקי הקיום המחייבים את הדרך של הבודהא (דהרמא) כמו הקארמה שזה דומה להשתחוות ביהדות ל"כוח עליון" ששופט את האדם.) לכאורה אין כאן השתחוות לפסל אלא רק מולו כמו במקדש וגם אין כאן הגשמה כלל. (אבל אכן יש בודהיסטים שסוטים מהבודהיזם המוקורי ורואים את בודהא כאלהים [ואז יש לו גוף כמו אצל הנוצרים או בפשטי המקראות בתנ"ך]. אבל זה לא כל הבודהיסטים, ואם כן גם אפשר לשחוט בשר כחלק מעבודה זרה וגם בשביל להכין ארוחת שבת.)

בתודה שוב ושבוע טוב,

א. לא תעשה לך פסל וכל תמונה. ראה במפרשי הרמב"ם את המקורות הקדומים יותר. בתנ"ך יש תיאורים מגשימים, ובעצם כל תיאור הוא כזה. אבל אין שם פסלים.

ב. בזבחים קטז ע"ב מובא שלגויים מותר. ומובא שם מעשה שרבא הדריך את איפרא הורמיז (אמו של שבור מלכא) איך להקריב קרבן. וכן פוסק הרמב"ם בסוף הל' מעשה הקרבנות:
השוחט קדשי נכרים בחוץ חייב, וכן המעלה אותן בחוץ, והנכרים מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום, והוא שיקריבו בבמה שיבנו, ואסור לסייען ולעשות שליחותן שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ, ומותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם האל ברוך הוא.

ג. הדמיון הקרוב יותר הוא לתפיסה הקבלית שישראל קוב"ה ואורייתא חד. ואכן הדעות חלוקות האם נוצרים הם עוע"ז או לא.

ד. אם ההשתחווייה אינה דרך עבודה אלא סוג של מחווה מכבד לדרכו, נראה לי שאין איסור בזה. אבל אם יש בודהיסטים שרואים בזה ע"ז, שוב נכנסנו לדיון על איסור לעבוד בדרך עבודתו.

א. לפי צד שנוצרים אינם עובדי עבודה זרה – האם מותר להיכנס לכנסיות?

ב. האם מותר להיכנס למקום שיש בו פסלי בודהא שלא עובדים אותם, או שמשתחווים מולם כאות הוכרה לדרכו של בודהא (שלדעתי כל השתחוויה אסורה לפי מה שכתבת, כי כמדומני יש בודהיסטים שהדרדרו לעבוד את בודהא כאל, למרות שלהבנתי אין זו היתה כוונתו של הבודהיזם המקורי – ולכן בכל מקרה זו דרך עבודתם), למרות שיש בודהיסטים במקום אחר בגלובוס שמתחווים ועובדים את בודהא כאל שהוא חלק מריבוי אלים?
זו שאלה רלוונטית בשבילי, מכיוון שלפעמים אני שוקל בדעתי ללמוד בודהיזם או לטייל בהודו, אך החשש כי אין שם בית אשר אין בו עבודה זרה מאוד מפריע לי (או שהיכן שמלמדים בודהיזם יש גם פסלים לקישוט או לכבוד לדרך). אך אם יש מקומות שלא עובדים שם עבודת אלילים ורק יש שם פסל, התמונה היא שונה.

תןדה שוב!

א. נראה לי שמן הדין כן. אבל מכיון שבדו דת מליבם נראה שלא מומלץ.

ב. אם זה לא בית ע"ז אין איסור. כמו להיכנס למוזיאון עם פסלים.

מחילה מכבוד הרב,

אבל היכן מצאנו היתר שכזה להכנס לכנסיות? אדרבא, יש איסור חמור מאוד להכנס לכנסיה, וראה את תשובתו של מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל:

http://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=681

עצם הכניסה לכנסיה משרה רוח טומאה על היהודי וגורמת לו לעבור עברות אח"כ ח"ו.

אריאל, שים לב שהרב עובדיה מניח שנוצרים הם כן עוע"ז (ואני בטוח שהתשובה הזו מקוצרת. ראיתי ביחוה דעת פעם שהוא כן דיבר על הדעות השונות בנוגע לזה)

כבוד הרב,

כל הנוצרים הם בחזקת עובדי ע"ז. אין לסמוך על ה"זרמים" השונים למיניהם שחלקם מאמינים בשילוש וחלקם לא.
מנין לנו שנוצרי אדוק שאינו מאמין בשילוש אינו מהרהר מחשבות ע"ז ומפעם לפעם חושב שהוא אולי טועה ובאמת השילוש שנוצרים אחרים מאמינים בו נכון?

הרב עובדיה התיחס גם כן לכך שעצם הכנסיה היא ע"ז, גם אם זו לא כנסיה קתולית.

יש לי שאלה:

אם יצמידו לך אקדח לראש ויאמרו לך (אפילו שזה בפני אדם או שניים בסתר ולא בפני עשרה בגלוי): השתחוה לפסל זה או אחר (ואתה לא מאמין בזה כלל, אלא כופים עליך רק להשתחוות ותו לא), מה תעשה?
האם תשתחווה השתחוות סתם ללא אמונה בפסל זה או אחר, או שמא תסרב ותקדש את שמו של הקב"ה בעולם?

אריאל, גם נוצרי שמאמין בשילוש לא בהכרח עובר עברה. יש דעות שגויים לא נצטוו על ע"ז בשיתוף (כלומר אלוהים + משהו אחר, במקרה הזה ישו ורוח הקודש)

אכן, אומות העולם אין בכוחם לתפוס את אחדותו של הבורא ב"ה בחוש רוחני כדרך שיש לישראל, ולפיכך ניתן לומר שאינם מצווים על השיתוף, ואולם כל זה כשמדובר בהם.

אולם, כשמדובר על ישראל – כיוון שיש לישראל איסור אפילו להתקרב לבית ע"ז, וזה מתוך החשש שמא יהרהר בלבו ע"ז ח"ו, כיוון שזהו איסור חמור מדאורייתא – יש לחשוש ולהחמיר במקרה זה ולא להתפשר ולתת ליהודים להכנס לכנסיה ח"ו.

מה שאני כותב לך, כבוד הרב, נכתב ע"י אדם שהוריו הם נוצרים לכל דבר ועזב את עבודתם ומסר את נפשו ללכת בדרך האמת שהלך בה אברהם אבינו, ולכן מי כמוני מכיר ומבין דת זו, יותר מיהודים מלידה שלא הלכו בה, ומי כמוני יודע כמה יש להזהר מכל דבר קטן שקשור בנצרות.

האם אתה היית נותן לילדים שלך לבקר בכנסיות?

ברוך הבא ויישר כוח על מסירות הנפש. אשריך ואשרי חלקך.
אני מבין את עמדתך, ועדיין לא ראיתי נימוק. זה שאצל מישהו חולפות מחשבות ע"ז מדי פעם לא הופך את כל הקבוצה שלו לעובדי ע"ז. גם אמל יהודים אולי חולפות מחשבות כאלה מדי פעם.
באשר להיכרות, לא די בהכרת הנצרות מבפנים אלא צריך גם להכיר ולהבין היטב את ההלכות הנוגעות לעניין. להיפך, לעתים היכרות עמוקה והזדהות או אי הזדהות עמוקה יכולה להוביל למסקנות הלכתיות לא נכונות.
אמרתי שלא רצוי בעיניי לבקר גם אם זו לא ע"ז. זה מה שאני אומר גם לילדיי.

כבוד הרב,

בוא נניח ואחד מילדיך ירצה לבקר בכנסיה ויתלהב מהעיצוב הפנימי שיש במקום.
בוא גם נניח שאח"כ ירצה לבקר עוד כמה פעמים במקום זה.
ידוע לנו, שכל מקום שיש בו טומאה כלשהי – אסור להסתובב בו, כי אנחנו סופגים הכול מהסביבה, ולמדנו הרי, שגם צדיק הכי גדול שידור במקום של רשעים – סופו להיות רשע כמותם, וזאת למדנו מקורח ועדתו, שכתב על כך רש"י 'אוי לרשע ואוי לשכנו'.

לפיכך, מקום כזה כמו כנסיה – צריך להזהר שלא להכנס לשם כלל, כי כמו שבמצוה – מתוך שלא לשמה בא לשמה, כך גם בדבר פשוט ובלתי מזיק, לכאורה, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ודי למבין.

באמת שאיני מבין אותך, כבוד הרב, איך אתה בא בגישה המקילה בעניין חמור כל כך.

מקודם שאלתי שאלה וכבוד הרב לא השיב עליה: אם יכריחו אותך להשתחוות סתם לפסל שעכו"ם השתחוו לו, מה תעשה במקרה שכזה?

שלום אריאל.
אתה שב ומערבב בין מישורי דיון שונים. אני דיברתי על ההלכה ואתה מדבר על עניינים שאינם הלכתיים.
גם השימוש שלך במושגים כמו טומאה ורשעים הוא מופרז מאד לדעתי. לא כל הנוצרים רשעים. להיפך, להערכתי רובם לא רשעים. אני גם לא חושש מהשפעות עקב כניסה לכנסייה. רחוק מאד בעיניי שיהודים יושפעו מזה. רבים נכנסים לשם ולא ראיתי את כולם מתנצרים או מושפעים לכיוונים נוצריים. יש איסור הלכתי ויש להקפיד עליו, אבל לא צריך להערים כאן חששות רחוקים כדי לחזק אותו באופן מלאכותי.

לגבי שאלתך, היא כמובן לא קשורה לדיון שלנו בשום צורה. בפשטות ההלכה מחייבת למסור נפש על זה. אמנם יש לדון לפי דברי הרמב"ם בהל' ע"ז פ"ג ה"ו, שכתב שבעובד מאהבה ויראה פטור, האם לשיטתו גם לא צריך למסור נפש על כך. ראשית יש לדון האם יש כאן איסור ע"ז דאורייתא, וגם אם לא – עדיין יש הסוברים שחיוב מסירת נפש קיים גם באביזרייהו דע"ז.

מחילה מהרב,

אבל התאורים שלי כלפי הנוצרים אינם מופרזים כלל, כי אין חכם כבעל ניסיון.
עם כל הכבוד לרב ולידע ההלכתי שלו – אני יודע על הנצרות דברים שאתה אינך יודע, ומנסיון אישי ראיתי דברים גם בעידן המודרני שאימתו את עמדתי.

האם הרב יודע שאותם נוצרים (כגון עדי ה') שאינם מאמינים בשילוש – נחשבים לכתות ולא לזרמים עיקריים בנצרות בעיני הנוצרים? אתה מוזמן לשאול כל נוצרי מזרם עיקרי מה הוא חושב על עדי ה', ותבין לבד.
מכיוון שזוהי המציאות – אין שום זרם נוצרי מודרני שאינו עובד ע"ז (מלבד כמה קבוצות קטנות שנחשבות ככתות).
כמו שאמרת מקודם, גם אם נאמר שלגוי לא נאסר לשתף את הבורא עם עוד ישות כלשהי – הרי שליהודי גם דבר זה הוא אסור ונחשב כע"ז לכל דבר, שנאמר 'אין עוד מלבדו', שאין שום כוח אחר בעולם שיכול לעשות דבר מה מלבד הבורא ב"ה, ועל כן הוא לבדו שליט ולא אף אחד אחר.

טענת שדעתי מופרזת, ובכן ראה את דברי הגר"ח חיים פלאג'י בנושא זה בשו"ת 'חיים ביד' (סי' כ"ו):

"…על אודות איזה אנשים מישראל שהלכו לבית ע"ז ללוות את הקונסול, ונכנסו לבית תפלתם, והאריך להוכיח איסור זה מהש"ס והפוסקים, וסיים, ואל יקחך לבך לומר שבזמן הזה ליכא ע"ז, כמו שכתבו הפוסקים לכמה מילי, שזהו רק לגבי הגוים שאין לדונם ממש כעובדי ע"ז, אבל בית תפלתם המוכן לפורענות ומקטרים שם לע"ז חשיב בית ע"ז, ולא יצא מסרך טומאה וסטרא אחרא וכו'. ע"ש. הרי שאין חילוק בזה בין זמנם לזמנינו…"

וכן ראה
שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ג סי' קכט אות ו;
ציץ אליעזר חלק יד סי' צא;
יביע אומר חלק ב, יו"ד סי' יא;
יחוה דעת חלק ד סי' מה

נראה שלא נסכים בעניין זה, וכמובן ברורה עמדתי בנושא זה, שכן לא רק למדתי את הנצרות אלא חויתי אותה בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי, ולכן זו תהיה עמדתי לעולם להחמיר ולא להקל.

רציתי לומר דבר אחרון שאינו קשור לדיון זה:
קראתי פעם מאמר שלך על מעמדו של גר צדק בחברה היהודית, וכמדומני שאתה הראשון שנתן לי לראות באור אחר את עמדת ההלכה כלפי גר צדק, שבאה דוקא להיטיב עמו ולא לפגוע בו חלילה, ויפה הוכחת את דבריך מתוך המקורות, ויישר כוח על כך!

ה' ישמור אותך, ובשורות טובות וכל טוב!

אריאל שלום.
לצערי הדיון שלך לא ענייני. מה עניין כתות אלה או אחרות לשאלת הנצרות באופן כללי? וכי ביהדות אין כתות (שגם קרובות לע"ז)?
גם את השילוש יש צורות שונות להבין, ובקבלה יש גם רעיון מאד דומה: קוב""ה ישראל ואורייתא חד (ובשם האריז"ל שמעתי פעם: חד ממש כפשוטו). מה זה אם לא שילוש? ומה על החסידות שטוענת שהצמצום לא כפשוטו, כלומר הכל אלוקות? ומה על הרב קוק שתולים בו פנאנתיאיזם (הכל באלוקות. כלומר אנחנו אלוקות). כעת נותרת שאלת הפרשנויות. וכידוע, שאלת הפרשנויות ניזונה ממידת האמפתיה שלך לנושא. פעם קראתי (בצהר, א או ב?) ביקורת של הרב צ"י קוק על הנצרות. זה היה מגוחך. שאלות הרבה יותר קשות יש על היהדות, אבל כאן בגלל שיש לנו אמפתיה נמצא תירוצים ופרשנויות. במחילה, אבל לצייר את כל הנוצרים כרשעים, מטומטמים, או עוע"ז, זה מגוחך בעיניי.

תודה על המחמאות לגבי המאמר. רק אעיר שאם תשאל פוסקים כיום (כולל חלק מאלה שהבאת) אני חושב שהם לא היו מסכימים לדעתי שם. לכן גם לגבי היחס לנוצרים אני לא מתחייב שדעתי מתאימה לדעת הפוסקים ואין לי עניין להיכנס להשוואות.