הלל ביום העצמאות

הסיבה להלל אינה ריבוי התורה ושאר ירקות. הסיבה לכך היא העצמאות והריבונות. מה שאנחנו עושים עם הריבונות הזאת אינו אשמתו של הקב"ה אלא שלנו. זה כמו שאדם לא יאמר תודה לקב"ה על האוכל כי הוא זולל וסובא. שיגיד תודה שקיבל אוכל, וידאג בעצמו לא לזלול ולסבוא.
דוגמה לדבר היא חנוכה, שגם שם החג הוא בעיקר זכר לניצחון ולא לנס פך השמן. מעבר לזה, לפי הרמב"ן פ' ויחי חזרת המלכות לישראל היתה כרוכה באיסור חמור (ששמו כהנים כמלכים), ובכל זאת חוגים זאת. מדוע? מפני שאנחנו מודים על הריבונות והניצחון. מה שעשינו עם הריבונות הזאת הוא אשמתנו ואין בו כדי לפטור אותנו מהודאה לקב"ה.
התפיסה החרדית שאין להודות על הקמת המדינה נובעת מתחושת ניכור של "אנחנו" ו"הם". הציונים קיבלו מדינה והרסו אותה, אבל זה לא קשור אלינו (אנחנו כרגיל מושלמים).
לגבי המעורבות של הקב"ה, כבר הסברתי כאן (וארחיב בטרילוגיה) שההודאה היא על בריאת העולם וחוקיו שבמסגרתם פעלנו ונושענו (כחי ועוצם ידי… כי הוא הנותן לי כוח לעשות חיל). תחושת הנס (אף שלא בהכרח היה כאן נס) היא רק ההזדמנות שאנחנו מוצאים כדי להודות "על ניסיך שבכל יום עמנו" (כלומר על הטבע). מדובר בפסיכולוגיה בעלמא.
איני טוען שזו היתה כוונתם המקורית של החשמונאים, אבל כך אני רואה זאת היום. הוא הדין לגבי יום העצמאות שמתקניו ודאי חשבו שמדובר בנס, אבל לדעתי שהם טעו אני מצטרף אליהם מסיבה אחרת כמו שאני עושה ביחס לחשמונאים.