"המדינה החילונית היא רק מכשיר, החמור החילוני הוא כלי. אנחנו החמורים"

כמה פסקאות מתוך הראיון שאשמח לקבל את תגובתך עליהן:
ש: אתה טוען שכתבי המקורות היו תמיד שזורים בשנאת זרים, במיזוגיניה, באלימות ובעליונות יהודית. אבל היהודים בגולה ובראשית קיומה של המדינה ידעו להתייחס אליהם בערבון מוגבל ובאופן מטאפורי, לא בתור תוכנית פעולה או קוד אתי להתנהגות.

ת: "אכן, היהודים במשך מאות שנים ידעו לדמיין ונקטו בפעילות שאני מכנה אותה 'כתבי הילד הבוכה אל הכרית' – כלומר לקלל את אויביהם בשוכבם לישון כתרפיה לכאבם, אבל בלי לנקוט באלימות בפועל.

"כל הרבנים החשובים של היהדות עסקו בכתיבה זו. כולם בלי יוצא מן הכלל הוציאו את הצער והנקמה בכתבים. כי החוויה הקשה שלהם הייתה השפלה. זה דומה לאדם באושוויץ שרגע לפני מותו צועק 'שישחטו אתכם העמלקים'. הוא לא יכול לעשות את זה, אבל הזעקה היא תרפיה."

"במובן הזה הרב דב ליאור צודק – אולי אפילו ממעיט. מה שכתוב הלכתית במקורות כלפי הלא-יהודים הוא שאין להם נשמה, ולכן מותר להרוג אותם. ואת זה כותבים אפילו רש"י ויהודה הלוי, אלה שנחשבים הכי מתונים. 'ואהבת לרעך כמוך'? – זה ליהודים בלבד!

"אבל צריך להבין שלפני מאה שנה הרבנים בכלל לא היו מתייחסים לכתבים האלה ביום-יום. רוב האנשים לא ידעו אותם, אבל גם מי שידע לא ראה בהם כתבים מעשיים, בוודאי לא תוכנית פעולה".

ש: "דיברת על השוויוניות שהייתה קיימת בין נשים וגברים בציונות הדתית העובדת בשנות המדינה הראשונות. כיום אנחנו רואים את הדור הצעיר, גם החרדי וגם החרד"לי, מוסיף עוד ועוד איסורים והוראות להפרדה בין המגדרים. עד כדי אבסורד.

ת: "בגולה מצבן של נשים יהודיות היה יותר טוב מאשר לא-יהודיות באיזורים שגרו. כיבוד האישה היה בולט יותר בקרב היהודים. היום בחינוך הבדלני החרדי מלמדים בבתי הספר שיש מדרגות: חי, צומח, דומם ואז 'מְדַבֵּר' – הגוי. מעליו 'האדם', שהוא גבר יהודי. האישה היא באמצע בין הגוי המדבר לבין האדם הגבר. ובפירמידה התמונה שלה אפילו לא מופיעה."

"בתנ"ך רואים כתיבה מאוד מכבדת לנשים, והמיניות מתוארת כאירוטיקה פמיניסטית המכירה באישה כשוות ערך. אבל במקורות היהודיים הקאנוניים של המאות הקודמות הכתיבה תמיד הייתה מאוד קשה נגד נשים."

"ב'חיי שרה', בספר הזוהר, אישה יהודייה בזמן מחזור מתוארת כטמאה יותר מבלעם, אשר קיים יחסים עם חמור, כלומר עם נציג השטן. העבירה החמורה ביותר המתוארת במקורות היא שפיכת זרע לבטלה. יותר מרצח, יותר מאונס.

"ובספרות הקבלה, שהפכה בדורות האחרונים לעולם התוכן העיקרי של היהדות, זרע לבטלה לא מתייחס רק לאוננות אלא לכל פעולה מינית שאינה עם אישתו של אדם, כולל בגידה או יחסים הומוסקסואליים.

"בעבר הטקסטים האלה היו רק טקסטים מופשטים. בקרב החרדים תמיד הייתה הפרדה בין 'מלכתחילה' ל'בדיעבד'. הכתובים הם 'מלכתחילה', אבל ה'בדיעבד' – כלומר החיים המעשיים – חזקים וחשובים יותר מהטקסטים. ולכן 'וחיית בם' – בקרב הגויים.

"בגולה, כשבאה אישה לרב עם תרנגולת שנשחטה באופן לא כשר, הרב יאשר לה לאכול אותה. מה, הוא ייתן לה לרעוב? ברור שלא. המציאות הקשה גרמה לאנשים ביום-יום לא להיות קיצונים, למרות הכתובים הקיצוניים."

תראה מה קורה היום: בארה"ב החרדים ממשיכים להפריד בין 'מלכתחילה' לבין 'בדיעבד'. החיים חזקים מההלכות. לכן חרדים שם עובדים עם נשים, מדברים איתן, הרבנים נותנים אישור להגבלת הילודה. בישראל, לעומת זאת, בעשורים האחרונים ה'מלכתחילה' המוקצן הופך למדריך לחיים.

"הזדעזענו אחרי אסון מירון, כשהמקובלים אמרו שהאסון התרחש בגלל שנשים לא שמרו צניעות. אבל גם באסון הבונים בשנות השמונים אמרו שבגלל אישה אחת עם שסע מתו כולם. נשים לא צנועות גורמות לך לשפוך זרע לבטלה, ואז קורה אסון כי כל השדים משתחררים. צריך להבין את המקור לאמירות האלה. הן לא פליטות פה".

ש: "אז כשאברך צעיר דורש מדיילי אל על להושיב אותו במקום אחר כדי שלא יצטרך להיות קרוב לאישה, הוא בעצם מציית לטקסטים ולמקורות? זאת לא סתם הקצנה פופוליסטית?"

"זאת כן, אבל חייבים להתבונן בה בראי התמונה הכללית. הטקסטים הקיצוניים האלה לא נולדו בימינו. הקבלה היא בת אלף שנים. אבל בעבר הטקסטים האלה לא היו מעשיים. אסור להתקרב לאישה? יופי, ממה תתפרנס בגולה? אז העלימו עין מההלכה הזאת כי צריך לחיות."

"אבל פה יש לך מדינה שנכנעת בפני הקצנה דתית, אז הגבול נמחק. אין מקום לפשרנות. בחינוך הנפרד כבר אין מקום ל'ילד שבוכה לכרית'. הטקסטים על בלעם ועל זרע לבטלה נלמדים בבתי הספר וזאת המציאות שאיתה רבנים מתמודדים כשפתאום התלמידים שלהם עולים עליהם. הם באים אל המורה ומכריזים 'רגע אבל כתוב פה שצריך לשנוא את הגר!'.

"אז אם פעם הרב היה צריך להתפשר עם המציאות ולתת תשובה מעשית שתאפשר חיים במרחב, הרי שעכשיו אין לו תשובה לקיצוניות. הדור הצעיר הוא כמו בעל חיים שהיה סגור בכלוב, ועכשיו שוחרר לספארי בלי גבולות".

ש: "חלק מהרבנים, בוודאי בעבר, הטיפו למתינות. הרב שך תמך בהשבת שטחים לפלסטינים והרב עובדיה יוסף היה מתון גם מבחינה מדינית וגם בפרשנות שנתן להלכות דתיות. היום החרדים והדתיים התייצבו ברובם המכריע לצד הימין המדיני וכמעט קשה לדמיין שיתוף פעולה עם השמאל כמו שהיה לש"ס בממשלת רבין בזמנו, בברכת הרב יוסף."

ת: "הבעיה עם המתונים הייתה שהם היו חלשים ונרפים. הם לא טיפלו במקור, הם לא דחו את הקאנון הקיצוני ואימצו קאנון חליפי. גם הרב עובדיה יוסף – הוא לא העז לשנות את טיעוני ה'מלכתחילה' אלא נתן הנמקות מתונות של 'בדיעבד'.

"כך למשל את הלכת 'פיקוח נפש דוחה שבת'. לאיזו נפש מיועדת ההלכה? נפש יהודי כמובן. הרב יוסף קבע שרופאים דתיים יכולים לטפל בשבת. אבל מה ההנמקה שהוא נתן? שמדובר בפיקוח נפש של היהודי בחו"ל.

"כלומר, אם ישמעו שם איך אנחנו מתנהגים פה – לא יטפלו שם ביהודים. במילים אחרות, הרב דאג לניראות. גם הוא, המתקדם, לא העז לשנות את ההלכה מיסודה.

"זה כמו שאתה אומר שאסור לאדם לאנוס, אבל לא כי אונס זה פשע נורא, אלא כי תתפס. רק רפורמים וקונסרבטיביים יצאו נגד הקאנון ממניעים ערכיים. הרבנים האורתודוקסים המתונים הסתפקו בהנמקות מעשיות".

זה הכל? התחלתי לענות בקצרה, אבל החלטתי להפסיק ולא אעשה זאת. אי אפשר לענות לאוסף עצום של ציטוטים כשאתה לא ממספר אותם ומאלץ אותי לצטט הכל ולהתייחס לכל נקודה. זו יוצאת הודעה באורך של אנציקלופדיה. אני מציע שאם יש נקודה שאתה רוצה לשאול העלה אותה בשרשור נפרד לכל נקודה, והסבר מהי בדיוק השאלה שלך. אחרת לא נצא מזה.