המוסר
שמעתי את הדבייט של הרב בעלמא, וכן בעוד כמה מקומות נתחוורה לי עמדתו של הרב בעניין המוסר, ברצוני להקשות:
אם ההוכחה לקיומו של אלוקים, הוא המוסר, לא היה מצופה מהספר שמתיימר לייצג אתו, וממלא גם את המוסר, להיות מוסרי?
האם מוסרי בעיני הרב אב שמוכר את ביתו לאמה? האם מוסרי בכלל חוקי העבדים המצויים בתורה? היינו אם אנו מאמינים בתורה קודם לכל, כמייצג את אלוקים, ואין שום משמעות למוסר כשהוא לעצמו, ורק התורה היא המוסר הנכון, ניחא. אך אם התורה היא תלויית המוסר, וכפי שהרב מציין לגבי מחיית עמלק שמצד הספק לא היה מקיים, איזה מין מוסר מנכיח עבדות, פטריארכיה, חוסר שוויון ושובניזם?
האם נייר העמדה של אלוקים, שהוא קודם כל קיים ואלוקי, בזכות המוסר, על פי טענת הרב, אינו סותר את עצמו. והכוונה לעצמו ממש.
יש בדבריך כאן טעות לוגית וטעות פרשנית.
ברמה הלוגית, כשמוכיחים את קיומו של a מתוך תופעה X, לא צריך שהתופעה הזאת תהיה מהותית ומרכזית אצל a. צריך רק שהיא תהיה בלעדית (ש-a מחולל את X ושאין יצור אחר שמחולל את X). נניח שמתוך טביעות רגליים בחול הוכחת שהיצור שיצר אותן היה צולע והסקת שזה a כי יש רק יצור צולע אחד בעולם). כעת מצאת ספר שלו ואין שם זכר לעניין הצליעה. האם יש כאן סתירה? מה שצריך הוא שלא יהיה יצור צולע אחר פרט אליו, אבל לא צריך שהצליעה תהיה עיקר משנתו ותופיע בכתביו. יתר על כן, הוא אפילו יכול לצאת נגד הצליעה כתופעה מכוערת ולא רצויה, אבל לפחות הוא יכול לומר שהיא לא עניין חשוב.
ברמה הפרשנית, התורה כן מצווה על מוסר ומצפה מאתנו להיות מוסריים. ההלכה, שהיא רק חלק מהתורה, חותרת לערכים א-מוסריים אחרים, ולפעמים יש התנגשות בין ערכים לאלו לערכי המוסר, אבל התנגשויות קיימות גם בין ערכי מוסר שונים לבין עצמם. ראה על כך בהרחבה בטור 541.
נשים לב, הוכחנו את קיומו של האלוקים, על פי המוסר. שתיים, הדבר היחיד – על פי הנטען – שבא ישירות ממנו, הוא דבר לא מוסרי. אני לא אומר, שאין אלוקים, שהרי אז גם אין את השאלה כי הדבר שבא ממנו, לא בא ממנו, משום שהוא איננו. אלא, יש כאן שאלה על תוקפה של התורה.
שהרי, המקור היחיד לכך שהתורה היא ספרו של אלוקים, הוא המוסר, כי הוא המכריח את אלוקים, וממלא גם את תוקפה של התורה. ואם הספר הזה כולו סתירה למוסר, איך הוא יכול להסתמך עליו?
קשה לי לדון עם עקשנות וחוסר הקשבה כאלה. נראה שלא קראת את תשובתי הקודמת.
אם תוקפו של אלוקים הוא המוסר, מדוע בספרו לא ציווה לנו אלוקים רק דברי מוסר נכוחים?
האם אין כאן כדי לעורר תמיה, אף על פי שמבחינה לוגית אולי אין כאן קושיה רבתי. אך אם אלוקים הוא הוא המוסר, איך בספר היחיד שמתיימר לייצג אותו, זה לא משתקף?
וכן כמה שאלות על מה שהרב כן ענה:
ההשואה שהרב עשה לצולע, אם בספרו של הצולע הייתה הוכחה ניצחת לכך שלא יתכן לקיום מציאות כזו של צולע, היינו בבעיה. אתו דבר כשאלוקים מצווה דברים שהם אינם מוסרים, הוא כמעט סותר את עצמו, לא כך. (כשניתן תוקף למוסר, מעידה אחת במוסר, מערערת על כל התוקף המוסרי כולו. אי אפשר גם להאמין במוסר וגם לחלוק עליו. או כמאמרו של אבי גבאי, אני אוכל כשר ולא כשר. שאין לך כל משמעות.)
ומה שבמוסר מצינו ענפים הסותרים זה את זה, הוא להיותם מוצרים בריאים ומוגבלים על כן עלולות להיווצר סתירות, אי אפשר לצפות אחרת. אך לאלוקים מהיכן צצו הסתירות? מדוע בא הוא לידי סתירה, על גבול הסתירה כנגד עצמו.
הסברתי שאין בזה שום סתירה אבל אתה מתעקש ולא מקשיב וסתם חוזר על שאלות שנענו. אין טעם להמשיך.
למנחם.
אני חושב שרוב הדוגמאות בשאלה שלך לא נכונות!
התורה לא נותנת מצוה למכור את הבת לאמה או להעביד אנשים, אלא היא פשוט מתייחסת למציאות קיימת ועליה מחילה דינים.
המקסימום שניתן לשאול זה מדוע התורה לא אסרה על פגם מוסרי, והתשובה לכך היא פשוטה: א- שהתורה כן ציוותה באופן כללי לעשות את הישר והטוב.
ב- התורה לא ניתנה בעולם אוטופי, אלא היא מנסה להחיל את ערכיה בהדרגתיות, ולכן חז"ל עצמם אסרו לאב למכור את ביתו.
לסיכום: ניתן לומר שיש אולי מקרה אחד או שניים בתורה שאינם מוסרים כגון מחיית עמלק, אך הכיוון הכללי של התורה הוא בהחלט דרישה מוסרית (גם אם מטרתה היא ערך דתי ולאו דווקא ערך מוסרי).
פאפגיו, מכיר את התשובה הזאת.
א, מה לגבי רציעת האוזן?
וב, הכי חשוב, אנחנו תמיד מתפארים על זה שהתורה המציאה את השבת, ואת המונתאיזם, ואת זכויות האדם, דברים נורא רדיקלים, לא פחות מלצוות על הפסקה של עבדות.
לתשומת ליבך אלו דינים שהחלו רק בכניסה לארץ כך שזאת לא הייתה ממש נורמה כפי שאתה מציג.
וכבוד הרב, בכל זאת, אני אשמח שהרב יענה לי.
אינני מתכוון כלל להתקטן, או להתנצח, אני שואל בהחלט מתום לב.
לענות על מה? לא ראיתי כאן שאלה.
למנחם, שבוע טוב!
א- מה לא מוסרי ברציעה, והרי כלל לא מדובר על אקט מכאיב וכואב, וכן זה נתון לבחירת העבד?
ב- לא הבנתי?
ג- אגב, לגבי עמלק אני חושב שמדובר על איש קש וזאת מפני: הציווי להורגו קיים רק ע"פ נביא (ראה בגרי"ז), ז"א רק בהתגלות אלוקית מוכחת. וכן התורה עצמה כותבת שהציווי יכול להתקיים רק כשאין אוייבים מסביב, ז"א שהעולם מגיע לתיקונו ויש נוכחות אלוקית, וכן כתב היראים שזה דווקא שיש מלכות אמיתית בישראל.
מלבד זאת הרבה ראשונים כתבו שעמלק יכול לקבל מצוות בנ"ח ובכך להציל עצמו, ז"א שהוא נהרג רק כשהוא משקף את שיא השחיתות המוסרית.
אני שואל דבר מאוד פשוט, אני אנסה מזווית אחרת ואולי יובנו דברי.
אם אלוקים הוא שלם, וכך גם המוסר – הינו דבר שלם ונכון. איך זה שאלוקים מצווה על דברים לא מוסריים?
אפשר להסתכל על השאלה בשני אופנים, אופן ראשון ואולי על כך כבוד הרב חולק, הוא, האם אין בכך פשוט סתירה? אופן שני, ואולי על זה הרב יכול לענות, מניין צץ דבר כזה, א, איך יתכן כזה חוסר שלמות, וב, מה האינטרס בכזה ציווי שנוגד את השלמות הערכית של המוסר?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer