המידות לחקר ההלכה
הרב עמיאל כתב במידות לחקר ההלכה (א,ה):
יש הבדל בין הסבה הגורמת בחיוב את המסובב ובין הסבה המונעת את המסובב, באופן הראשון בודאי שהסבה צריכה להיות לפני המסובב שזה מונח בעצם המושג סבה הגורמת, שהגורם לדבר צריך להיות כמובן לפני הדבר, אכן באופן השני כיון שזוהי רק סבה מונעת אין ביכלתה למנוע רק באופן שגם אחרי התהוות המסובב היא ישנה במציאות, אבל אם אחרי ההתהוות המסובב היא הסבה המונעת הנ"ל בטלה, אז אין מפריע בדבר להתהוות המסובב
לא הבנתי את ההיגיון של מה שהוא אומר – האם אתה מסכים לדבריו או יכול לפחות בבקשה להסביר לי את הרציונל מאחוריהם?
צריך לראות את ההקשר, אבל אני מבין שכוונתו לסיבה שמונעת את תחולת המסובב אחרי שהסיבה ניסתה לחולל אותו. מכיוון שהסיבה קרתה, המסובב רוצה לחול והסיבה שעוצרת אותו צריכה להתקיים בכל רגע. ברגע שהיא כבר לא תהיה המסובב יחול.
הוא מדבר על גיטו וידו באין כאחד וטוען שיד עבד כיד רבו היא סיבה מונעת ולכן לא יכולה למנוע את נתינת הגט. האם זה משנה את ההסבר?
אולי כוונתו לומר שיד עבד כיד רבו מונע את מתן הגט, אבל זה פועל רק אחרי שניתן הגט ואז זה כבר לא קיים.
בניסוח פשוט יותר: יד עבד כיד רבו פירושו שהעבד עצמו זוכה והאדון זוכה ממנו (ולא במקומו). לכן כשניתן גט והעבד השתחרר שוב האדון לא יכול לזכות ממנו את הגט.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer