המן – הלחם שירד מהשמים

אפשר לדעת מהתורה שזה סתם שקר- ואני שונא שקרים, והייתי רוצה שימחקו את המדרשים הללו שרשמו את זה.

רמז, בנ"י לפעמים רצו בשר… ורצו מים ורצו אבטיחים ולא היה להם יעננו התלוננו…
ואם היה נבלע באיברים, מדוע תרשום התורה שצריך לכסות את הצואה?

מושה,
כנראה לא קראת את המדרש בשלמות. אותו מדרש (ספרי) שדורש שטעם המן היה משתנה לפי רצונם, מחריג בפירוש חמישה טעמים שאליהם המן לא היה משתנה: דגה, אבטיחים, שומים וכו'.

ושאלתך השנייה בכלל לא ברורה. "וכסית את צאתך" זה ציווי לדורות, גם לאחר הכניסה לארץ ומלבד זאת גם במדבר שהיו אוכלים בשר שלמים ובשר חטאת כמצווה בתורה.

המן לא היה אחרי ההתלוננויות עם ישראל על אוכל?

ב,
זה לא משנה כי זה גם היה בשהותם במדבר במשך 40 שנה אכלו את המן.

ר.מ.
נכון זה רק עלה בזיכרוני, השאלה הזאת, וגם אם הייתי קורא אז הייתי טוען, שהמדרש חריג, כי כתוב מפורש שטעמו של המן כצפיחית בדבש ואילו כל אחד היה רוצה לחשוב על טעם אחר מה הטעם לבשלו או להכין ממנו עוגות….? הרי המדרש לא פוטר טעם של עוגה ממנו אלא רק אבטיח שום דג….

האם סבור אתה שכל יום היו מקריבים שלמים וחטאת? ברור שלא…

נכון אבל במדבר כתוב ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך ולכן צוו לשים יתד על אזנם כדי שיעשו צרכיהם מחוץ למחנה ויכסוה בעפר. וכשמתה מרים לא היה מים לעם לשתות, נו אם המן נבלע באיברים מה הם צריכים מים? יכלו לחשוב שהמן מים וזהו. המדרש פוטר את המים גם?
בשביל הקטע, אם הייתי חושב על חזיר אז המן עושה לי טעם של חזיר?

מושה,
לעוגה אין טעם. עוגה היא צורה של הגשה. יכול להיות שהם רצו שהאוכל יראה כמו עוגה ולא כמו מן.

לא נכון. ה"לא יראה בך ערוות דבר" נמצא בספר דברים, שהוא נאומו של משה לפני הכניסה לא"י

(בעניין החזיר, כאנקדוטה הרוגאצ'ובי בשו"ת (דווינסק) באחד הסימנים הראשונים דן אם מותר להרגיש במן טעם חזיר)

מושה,
בישול הוא לא בשביל הטעם אלא בשביל המרקם, הקשיות והצורה (אם הוא היה כזרע גד, אז הוא היה אולי קשה. כמו בביטוי "קשים כגידין". גידין זה ריבוי של "גד").

מי אמר שלא היו מקריבים כל יום חטאת? היו שם מספיק אנשים כדי לספק חטאים בשוגג, וקרבן נזיר ויולדת לכל יום. אבל גם אם לא, למה זה חשוב? ואם היו מקריבים פעם בשבוע, התורה לא צריכה להתייחס לכך? מלבד שכאמור, זו מצווה לדורות כהכנה לכניסה לארץ כמו שענו לך.

מן לא מספק את מנת הנוזלים הנצרכת. זה ברור, לכן כמה פעמים היו צריכים למצוא מים או להוציא מים מהסלע.

לגבי טעם חזיר. אולי. אתה שואל כאילו הייתי שם ואני יכול לענות לך על זה. המדרש לא מחריג טעם זה ככל הידוע לי, אבל ייתכן שההחרגה הייתה ברורה לו מאליה.

בס"ד ה' באב ע"ח

היותו של המן מגוון בטעמים, עולה כבר מפשוטו של מקרא, שהרי בפרשת בשלח נאמר על המן 'וטעמו כצפיחת בדבש', ואילו בפרשת בהעלותך נאמר: "שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן'. וביארו רשב"ם וראב"ע שטעמו הטבעי של המן היה 'כצפיחת בדבש', אך לאחר עיבודו היה טעמו כטעם לשד השמן'.

אף את דברי רבי שמעון בספרי (בהעלותך פז) ש'המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים', ניתן לפרש שעל ידי אופני העיבוד השונים – טחינה, דיכה, בישול ואפיה – היה ניתן להגיע לכל טעם שרצו. מחד היה כאן נס שהרי לא היו במדבר תבלינים וחומרי טעם, ומאידך, היה צריך לעשות השתדלות בסיסית של עיבוד המן הגולמי כדי לקבל את הטעם הרצוי.

אמנם, ב'סתמא' דהספרי (בהלותך פט) נאמר שלא היו צריכים לטחון לדוך לאפות ולבשל, אלא בעצם הרצון הושגה התוצאה כאילו טחנו, דכו, בישלו ואפו. וכיוון ד'סתם ספרי ואולי הולך רבי שמעון לשיטתו שבזמן שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום – אינם צריכים להשתדלות

החזקוני מביא: נמצא באגדה: שטו העם ולקטו – אלו הצדיקים שהיו אוכלים אותו כמו שהיה יורד; ןטחנו בריחים או דכו במדוכה – אלו הבינונים; ובשלו בפרור – אלו הרשעים שהיו מבשלים אותו'. לפי מדרש זה, ככל שמעלתו הרוחנית של האדם היתה גבוהה יותר – נזקק לפחות השתדלות. מי שלא זכה, היה צריך לטרוח בעיבוד המן כדי להפיק ממנו טעם טוב, ומי שזכה – השיג את הטעם במחשבה בלבד.

בברכה, ש"צ לוינגר

אף לגבי 'ויתד תהיה לך על אזנך נשאל רבי שמעון, והשיב: 'מה שתגרי אומות העולם מביאים להם – יוצא מהם; אבל המן – אינו יוצא מהם לעולם… ד"א: לאחר שסרחו היו מוציאים'. אף לפי ה'ד"א' גרם החטא לירידה ברמת הניסיות של המן.

בפיסקה 3, שורה 2:
… וכיוון ש'סתם ספרי – רבי שמעון', אולי הולך רבי שמעון לשיטתו…

ולגבי 'עגות' –
שלא ג'עוגה' שבלשון ימינו שהיא ממולאת או נילושה במיני מתיקה, 'עוגות' שבמקרא הם 'רקיקים', עיגולים של לחם, כמו 'עגות מצות' (אף 'צפיחת' – היא לפי 'דעת מקרא' – 'רקיק דק' ע"פ מלים דומות בערבית9.

וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃

וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃

הבנתי שעוגה זה רקיקים ובצורה עגולה.
נא הסבר מה זה לחם מצות, ומה זה חלות מצות, ?

ל: ש”צ לוינגר,
בוא נאמר, אם המן לא היה יוצא מהם אז אם כל אדם אוכל עומר בכל יום אז המשקל שלו יעלה ויעלה ויעלה…האם זה נשמע היגיוני?

ולגבי טעמו, אין ספק שהמרקם ועיבודו ואופן בישולו משנה את הטעם אתה לא צריך להוכיח את זה אנחנו יודעים את זה מהחיים. ומה שבעצם אתה אומר שהתורה רושמת לי דברים שמלכתחילה ברורים לנו , אז מה היא מחדשת למעשה? במיוחד אם אנחנו דובקים בכך שהמן משנה טעמו לפי רצון אוכלו. למרות שהתורה הגדירה טעמים מובהקים ללא קשר למחשבה של האדם שאוכל ממנו. ולכן לא קביל שהמן ישתנה בטעמו לפי המחשבה של האדם האוכל אלא לפי שיטות הבישול ועיבוד המן וכולי… ואח"כ בא האומר שהעוגות שיצאו מהמן הן עגולות וכי מה איכפת לנו מהצורה בכלל אנחנו והתורה מדברים על הטעם.

אגב מה זה "לשד" השמן.
ואם היה למן טעם טבעי לפני ואחרי בישולו איך נוכל לומר שהטעם משתנה לפי המחשבה? זה לא טבעי. כי כל החוכמה היא שלמן אין טעם בכלל ואז נהפך הטעם לפי המחשבה – ואז זה נס- גם ללא בישול ואפיה ועיבודו וכולי..

וכי לפי פשט הכתובים שהיו צריכים לטחון, לדוך, לבשל או לאפות לא מדובר בנס? האם בדרך הטבע יכולה טחינה בישול ואפיה ללא תבלינים, כשחומרי הגלם הם רק מן ומים, לשנות טעם של דבש לטעם של שמן?

ברור גם בפשט ששינוי הטעם ע"י פעולות העיבוד היה תהליך ניסי, אלא שהיו צריכים השתדלות סמלית כדי שהנס יפעל, ועל זה אומר המדרש שהצדיקים לא היו זקוקים אפילו לאותה השתדלות סמלית, אלא השיגו את שינוי הטעם במחשבה בלבד.

וכן לגבי שאלתך לאן הלכו החומרים שבמן? וכי בדרך הטבע אנחנו מכירים חומר שנרקב אחרי יום ובשבת מחזיק מעמד יומיים? וכי אנחנו מכירים חומר שכל כמות ממנו הופכת כשמביאים אותו הביתה ל'עומר' אחד?

בעיקרון אין מקום לשאלות היתכנות טבעית במציאות נסית. אולי חזר המן מייש' ל'אין'? אולי הפך מחומר לאנרגיה? ואולי נמס בחום הגוף (שחומו רב מ'וחם השמש') והיה לנוזל? ההיגיון שמאחורי נס אינו ההיגיון הטבעי אלא ההיגיון הרוחני, וזה אומר שמה שיורד מהשמים – אין בו פסולת!

בברכה, ש"צ לוינגר.