הנאה ממלאכת חילוני במוצ"ש
שלום הרב,
מה דעתך על ההלכה הזאת (נראה לי שתעלה לך חיוך):
בהלכה הקודמת ראינו על פי הציץ אליעזר (חלק יא סימן לד), שמותר לנסוע עם נהג חילוני במוצ"ש, על אף שברור שלא הבדיל ואף לא אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (הנוסח המתיר בעשיית מלאכה במוצ"ש). ונציין שהיתר זה מובא גם בשמירת שבת כהלכתה, פרק נט, סעיף ח.
נוסיף כאן שיש המקפידים לסובב את הדברים באופן שהנהג כן ייצא ידי חובת אמירת "המבדיל", וזאת על ידי שנאמר לנהג "שבוע טוב", ויענה "שבוע טוב", ובאמירת "שבוע טוב", ייצא ידי חובת אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" [הציץ אליעזר, בסימן הנ"ל, מביא שכך סבור "הגר"י כהן", ומציין זאת גם השמירת שבת כהלכתה, פרק נט סעיף ח, כ"יש מקפידים", ובלשונו- "ויש המקפידים לומר לנהג עם הכניסה לאוטובוס שבוע טוב, כדי שהלה יענה לו בלשון זה, וייצא חובת הבדלה מן התורה". ובהערת שוליים כ"ח מפנה המחבר לדברי הגר"י כהן הנ"ל המובאים בציץ אליעזר]. אך פוסקים רבים אחרים, ובכללם הציץ אליעזר, חולקים על כך וסוברים שאמירת "שבוע טוב" אינה שקולה לאמירת "המבדיל" [הציץ אליעזר, בסימן הנ"ל, דוחה את דברי הגר"י כהן הנ"ל לעניין "אמירת שבוע טוב", והוא מדגיש, שאפילו אם נקבל את שיטתו הידועה של הגאון רבי עקיבא אייגר, לפיה אדם יוצא מהתורה ידי קידוש באמירת "שבת שלום" (כפי שמובא בביאור הלכה בסימן רעג סוף ד"ה דאיתקש, אם כי הביאור הלכה עצמו שם תמה על כך), לא שייך לומר כך ביחס ל"שבוע טוב". שכן, הרעיון של הבדלה הוא להזכיר את השבת ביציאתה, ובאמירת "שבוע טוב", אדם אינו מזכיר כלל את השבת ואת הבדלתה מן החול, עיין שם. וכך גם סבר הגרש"ז אוירבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה, פרק נח הערה לא, ופרק נט הערה כח), שאמירת "שבוע טוב" אינה כאמירת המבדיל בין קודש לחול; מהשמירת שבת כהלכתה עצמו נראה שהוא מתלבט בדבר, עיין בפרק נח הערה לא ובפרק נט הערה כח].
למעשה, מן העיון נראה שהדעה המקובלת והרווחת בפוסקים היא שמותר לאדם לנסוע במוצ"ש עם נהג חילוני גם ללא שיאמר כלל "המבדיל" או כל נוסח אחר (וזאת מהטעם שביארנו בפעם הקודמת על פי הציץ אליעזר, ועוד סברות אחרות המובאות על ידי הציץ אליעזר עצמו, ועיין גם בפסקי תשובות, רצט, הערה 114). וכך כותב גם הפסקי תשובות (רצט, הערה 114), אלא שמוסיף שמכל מקום, אם הדבר אפשרי, נכון לומר לו שיאמר "המבדיל", או לפחות להחליף עמו "שבוע טוב", כדי שלפחות לפי דעות מסוימות ייצא ידי חובת "המבדיל", וכנ"ל.
אכן. לכאורה אלו שטויות במיץ, שהרי ההבדלה של פלוני דנן לא שווה מאומה. הבדלה אינה הנעת שפתיים, אלא אמירה שיש לה משמעות הלכתית. אם מישהו יאמר את כל ההבדלה סתם כדי לזמר לעצמו זמר עליז במוצ"ש הוא לא יוצא יד"ח. בוודאי למ"ד מצוות צריכות כוונה, ולענ"ד גם למ"ד שלא צריכות. ובוודאי אם אינו מאמין ומחוייב לכל זה, הרי זה כצפצוף הזרזיר.
אמנם יש ללמד זכות ולומר שאולי כוונתם לאדם שכן מאמין אלא שלא הבדיל כי הוא מחפף. ועדיין זוהי לכל היותר הבדלה במתעסק.
קצת מזכיר לי את הויכוח בפוסקים על סוף ברכה מעין שלוש האם לומר גם "ועל הכלכלה", וכדי לצאת ידי חובת שיטת הגר"א שהורה להשמיט, אומרים את הנוסח: "על המחיה ועל הכלכלה הגאון אמר לא להגיד". ושוב כמובן מדובר בשטויות של למדנים בגרוש.
——————————————————————————————
שוע:
הגרוש הלמדני של 'ועל הכלכלה' מזכיר לי את השאלה הוותיקה על 'אנכי עשו בכורך' שפירש רשי (מדרש) 'אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך' (דיבור שקר + כוונת שקר לא מספיק כי שמא שווה-אמיתה במדי). יעקב גם אמר 'עם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה' כאשר בליבו ובלב כל אדם שלא חשב שיחול על רחל, ורשי שם כתב 'ומאותה קללה מתה רחל בדרך' (קללת חינם ללא כוונה לתוצאה פועלת). ובעיקר, ההלכה של לסיים ברוך אתה ה' ב'למדני חוקיך' נראית לי די דומה להוספה 'הגאון אמר לא להגיד' (או שכל הבעיה בהוצאת שם ה' בלי הצדקה היא כלפי חוץ). ההבדל ברור שבהבדלה וכלכלה הוצאת צליל ללא כוונה היא חסרת משמעות, אבל יש מקום להבין (בפליאה) שמתייחסים לצלילים (כל שמתכוון להוצאה ולמשמעות המילולית שלהם) כשלעצמם.
——————————————————————————————
הרב:
אכן דוגמאות יפות.
אבל בכל זאת דומני שיש הבדל. במקרה של על הכלכלה, אין כאן שום פסול במי שאומר זאת, למעט שאינו אומר את הנוסח הנכון לפי הגר"א. אבל שקר הוא אמירה פסולה לכל הדעות, אפילו כשיש לה הצדקה (דחויה). וכן ברכה לבטלה היא אמירה אסורה (לא תשא שמע שוא), ולכן יש מקום לומר לאדם להוסיף משהו, אפילו חסר משמעות כשלעצמו, ולו רק כדי לחנך את עצמו שלא יזלזל בשקר או בברכה לבטלה. זה מיועד לחנך אותו עצמו. אבל במקרה של "על הכלכלה" קשה לי לראות מה מועילה התוספת חסרת משמעות הזאת. מה הוא אמור לתקן? הרי הוא עשה משהו שלדעתו הוא נכון.
שלום,
אז מהי ההלכה לגבי זה, מדוע לכאורה מותר להנות מנהג מונית אם הוא לא הבדיל?
הוא מזכיר שם מקורות ותוכל לקרוא בהם. לדעתי הנהג החילוני אינו מחלל שבת אם אינו מבין שהוא מחויב. תינוק שנשבה. בכל אופן, ברור שתחולת השבת לגביו לא תלויה באמירה שלו, שהיא בין כה וכה חסרת משמעות.
כתבת –
מעשה של חילוני הוא מעשה שבת לכל דבר. זה שחילוני הוא תינוק שנשבה לא משנה לגבי זה. אמנם הוא לא מזיד אלא אנוס/שוגג וחלים על זה דיני מעשה שבת בשוגג
לא כל כך הבנתי..
גם אם זה מעשה שבת, הוא נעשה באונס. אבל אני לא בטוח שיש על זה בכלל גדר של מעשה שבת בגלל שאם הוא אתאיסט אין כאן חילול שבת בכלל. בכל אופן, יש כמה סיבות להתירו: אין כאן חילול שבת. גם אם יש, אנחנו כעת במוצ"ש שלנו ואין איסור ליהנות ממעשה שבת. וכשנעשה בשוגג יש פוסקים שמתירים לאחרים (ואפילו לו עצמו) גם בו ביום. מה עוד שבנסיעה לא נוצר חפץ ויש פוסקים שהכריעו שבאופן כזה אין איסור מעשה שבת.
שלום,
אם מחפשים בגוגל ביטויים כמו קריאת חדשות במוצאי שבת רואים הרבה תשובות שצריך לחכות כחצי שעה אחרי יציאת השבת כדי לראות חדשות. האם זה נכון? ואם כן – מה ההבדל בין זה לבין שאר המלאכות?
ומה העניין של לחכות חצי שעה? הרי אם זה ברור שזה הוכן בשבת, אז מה "הקטע"? ויש גם כתבות ודברים אחרים שזה ברור שזה לוקח הרבה מעבר לחצי שעה.
לחכות "בכדי שיעשו" נאמר על מלאכת גוי. לרוב הדעות, במלאכה של יהודי אין את הדין הזה. איני יודע מניין שאבו את השיעור של חצי שעה. לדעתי אין בכך צורך.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer