הנהרה בדברי הרמב"ן

צריך לראות את דבריו בעניין בכמה מקומות, ושם מתברר שלא אצל כולם הכול ניסים כל הזמן, אלא רק אצל צדיקים ובינוניים. אצל הוא סבור שכל מה שקורה אליהם הוא בהתערבות עליונה, כלומר שהאל מתערב בחוקים כדי שלאותם אנשים יקרו כל מיני דברים.

ישי, יש בדבריו סתירות בעניין, אבל בפ' בא זהו פירוש בעייתי. הוא מדבר על "כל מקרינו" ולא על התערבויות ספורדיות. הוא כותב שאין טבע כלל. נכון שהוא לא מדבר שם על כל מה שקורה בעולם אלא על מה שקורה לבני אדם (צדיקים?). עמדתי על כך בשיעוריי המוקלטים על נסים וטבע.

מלבד ההגדרה שהיא לא ברורה היטב,
מהיכן כלל שאב הרמב"ן את הגדרתו זו- האם יש צווי מפורש בתורה לאמין שהטבע הוא נסי??
ולטעמו שהטבע הוא נס, א"כ מה נפק"מ אם אדם מאמין בנס או בטבע שגם אותו יצר הא-ל?