הסתרת מידע הלכתי
בשיעור לקראת פורים, הזכרת את הנושא של יחסיות של כל כלל והחשיבות לזכור שלמרות כל ההלכות הרבה פעמים האמת נמצאת מעבר לכללים ולגברים וכו׳
שאלתי אותך אז על ההלכה בשו״ע שאם מישהו שאינו ת״ח חושב שמשהו הוא אסור למרות שזה מותר ישנו עניין שלא להפר לו את אמונתו. החשיבה מאחורי זה שניראה האיסורים האלו מייצרים איזה שהוא הגנה.
הפרת את שה לחלוטין ואמרת שאתה בכלל לא מסכים לרעיון הזה (הבאת על זה גמרא שאני כרגע לא זוכרת ושאשמח שתזכיר לי). אמרת שלדעתך חייבים לפרסם אם יש דבר שההמון נוהגים להחמיר סתם חובה לת״ח לפרסם את זה. ואז השאלה שלי היא האם יש לך אמירה או דברים מעניינים הקשורים לנושא של חוקים- איסורים שמשמרים את האנושות בכלל או את האדם בפרט מתחושת הקאוסchaos
בו הכל אפשרי. אני שואלת את עצמי אם העיניין יכול להיות קשור עם נושא מטה הלכתי שיהיה קשור לתחום של יהרג ואל יעבור. כלומר אם נתרגם את ״יהרג ובל יעבור״ לקווים אדומים של מערכת, חברה, או אפילו אדם עם עצמו האם יש אמירה הגותית מחשבתית בנידון. הכללים בהלכות אלו מרובים ומעורבבים כמדומני עם שיקולים כמו פרהסיה וחילול ה׳. אותי מסקרן להבין מה הן גזירות הגיזרה שאפשר לצייר לגבי הגבולות שלא נעבור עליהם גם במקרה של פיקוח נפש. בעצם הנושא של ההתנגשות בין הכלל ״וחי בהם ולא שימות בהם״ לכלל ״יהרג ובל יעבור, כשהוא חל״. יש בעולם הפסיכולוגיה שני מושגים אחד נקרא דחף החיים ואחד דחף ההישרדות. דחף החיים קשור לחושים ושהתפרצותם ואילו דחף ההישרדות קשור לגבולות ולהימנעויות. משום מה נידמה לי ששני מושגים אלו יכולים להיות קשורים ל״יהרג ובל יעבור וכל נושא החוקים והצורך בהם ול״ילבש שחורים ויעשה את מה שליבו חפץ״ מאידך שהוא נושא החבורה שלי. מה דעתך?
איני זוכר את הדיון, אבל אולי הבאתי את הגמרא במנחות שבה מובאת ההלכה שיוצאים יד"ח תלמוד תורה בק"ש בוקר וערב, ונחלקו חכמים האם דבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ או מצווה לאומרו בפניו. ככלל, בימינו אלה (בשונה מתקופת חז"ל) לא נכון לפעול באופן אזוטרי (להסתיר מידע הלכתי), לשום כיוון. לא לקולא ולא לחומרא. בסופו של דבר הכל מתגלה ואז האמון בפסק ההלכתי מתערער. כיום יש להקפיד להציג תמונה נכונה ואמינה בפני כל אחד, ואם יש לו טעות יש להעמיד אותו על טעותו. אני חושב שההישמרות מפני תחושת הכאוס לא צריכה להיעשות בדרך של הסתרת מידע, אלא בדרך של התמודדות ישירה והסבר כיצד יש לטפל במידע מורכב ובמחלוקות. יש להסביר שהעובדה שיש מחלוקות ושהעולם אינו שחור לבן לא צריכה ליצור תחושת כאוס. זהו המצב ויש להתמודד איתו. אישית הייתי מוטרד הרבה יותר מעולם של שחור לבן שבו אין דרגות חופש אינדיבידואליות. אבל זה כמובן טעם אישי שלי.
שאלת ייהרג ואל יעבור נראית לי לא קשורה. ברור שיש קווים אדומים והלכות אלו מתארות אותם. אני גם מוכן לקבל שזה משתנה בין הדורות. אבל מה לזה ולתחושת הכאוס?
ההוראה של ר' אלעאי, ילך למקום רחוק ילבש שחורים ויעשה מה שליבו חפץ, היא אכן דוגמה טובה לטיפול בנושא מורכב. ואכן גם כאן רוב הפוסקים והמפרשים מסתירים את המצב. הם מסבירים שכאילו מדובר בכלל דחייה הלכתי רגיל (כמו עשה דוחה לא תעשה וכדומה), מה שכמובן לא נכון ולא מתקרב לפשט הגמרא. אמנם להלכה דומני שאין הלכה כרבי אלעאי (ראי רא"ש ורי"ף מו"ק טז). וגם כאן אני מעדיף להיצמד לפירוש האמיתי והישר של הסוגיא, ולדון בה לגופה.
רשמת למעלה "שיוצאים יד”ח תלמוד תורה בק”ש בוקר וערב, ונחלקו חכמים האם דבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ או מצווה לאומרו בפניו. ככלל, בימינו אלה (בשונה מתקופת חז”ל) לא נכון לפעול באופן אזוטרי (להסתיר מידע הלכתי)"
למה אסור לאומרו לפני עמארץ?
למה בתקופת חז"ל היה מותר להסתיר מידע הלכתי? יש דוגמא אחרת?
דומני שבפשטות אסור לאמרו בפני עה"א מפני שהוא ירשה לעצמו להקל ולא ללמוד.
בתקופת חז"ל הסתירו מידע כדי לא לחשוף את הציבור לדברים מבלבלים (דוגמה: רצו לגנוז ספר קהלת). היום אין אפשרות להסתיר כי כל המידע גלוי וחשוף לעין כל.
ולמה רק בק"ש יוצאים י"ח לימוד כי זה מהתורה? ומה עם שירת הים בבוקר?
ומה עם 2 הלכות? לשנות כל יום? צריך כל יום משהו אחר לא?
חשבתי דווקא את שה"ש , בסדר יכלו להוריד מהקאנון – היה נחשב חיצוני אבל למה לגנוז?
זה לא דווקא ק"ש. הכוונה לפרק בבוקר ופרק בערב, אלא שרשב"י בא להקל ולומר שאפילו בק"ש שבין כה וכה אומרים יוצאים יד"ח. שתי הלכות בכל יום אינה הלכה אלא רק כתוב שהשונה מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ואיני יודע מניין הוצאת שזה צריך להיות הלכות שונות בכל יום.
בגלל שזה מבלבל כי זה נראה כמו שיר אהבה גרידא.
כל מה שכתבתי כאן הוא גמרות מפורשות.
הלכות שונות- מההיגיון, כמו שתמיד אני אומר הלימוד לא שווה בלי המעשה. המעשה הוא העיקר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer