הערכות פסיכולוגיות של חזל
בכתובות ה. הגמרא דנה האם חוששים להתקררות דעתו של אדם ,ולכן על אדם להתחתן עם בתולה ברביעי,ולבעול דווקא בחמישי כדי שלא תתקרר דעתו אם לא ימצא בתולים.הגמרא מדייקת מדברי רב קפרא שלא חוששים להתקררות דעתו של הבעל .
השאלה שלי היא איך בר קפרא או הגמרא הגיעו למסקנה שלא חוששים להתקררות דעת הבעל? מה הדרך להגיע לשם? האם זה דומה לקביעת חזל שכל המקדש על דעת רבנן מקדש,ולא חוששים לדעתו של אדם ספציפי?
איך חזל מגיעים למסקנותיהם בתחום הפסיכולוגיה של הפרט?
מה זה שונה מכל הערכת מציאות אחרת? איך הם הגיעו למסקנה שבת שלוש בתוליה חוזרים? איך הם הגיעו למסקנה שטב למיתב טן דן? מתרשמים מהמציאות וקובעים חזקה. החזקה תפקידה לקבוע סטוס משפטי שהוא ברירת מחדל עד שלא יוכח אחרת. כך עושים בכל מערכת משפטית, וגם בהלכה. אגב, דווקא "כל דמקדש" לדעתי אינו אומדן דעת, ואכ"מ.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer