הצדקת הטבע
שלום רב הרב,
במסכת שבת באיזור דף לב מופיעות רצף אגדתות שעוסקת בסיבות למה בניו של אדם מתים. (אם אני זוכר נכון – ציצית, גזל, מזוזה, לימוד תורה נדרים, חטאי הדור ועוד).
שאלתי היא כזו, בתקופתם הרי מות ילדים היה דבר נפוץ ביותר (כמו שהטיב לתאר יובל נוח הררי בספרו את השינוי הדרמטי בהגעת הילדים כיום לבגרות לעומת פעם ואפילו במשפחות מלוכה), אז אולי חכמי התלמוד שראו ילדים מתים בכל מקום חשו צורך לתרץ זאת ולתלות זאת בהרבה גורמים חיצוניים שיעזרו לשמר את כוח הדת? לאמור, הרבה ילדים מתים? בואו נפסיק מכך תועלת דתית ונעורר אנשים לתשובה למרות שאין קשר.
מה דעתך?
בלי שום קשר למספר המיתות, יש לדון האם צריכות להיות סיבות למיתת ילדים. אני חושב שלפחות בימינו (כשהקב"ה אינו מעורב) לא. לעשות תשובה זה תמיד טוב, ואם יש אירוע שמעורר אותנו אז בהחלט שווה לנצל אותו. אבל בלי לשקר לעצמנו.
אגב, אני לא בטוח שחז"ל עצמם התכוונו לטעון כאן טענת עובדה. זה גם יכול להיות המרצה לשמור את העניינים הללו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer