הראיה הקוסמולוגית לקיומו של אלוהים

הטיעון שלו הוא אכן שהאינטואיציה הסיבתית מבוססת על אמונה בסיבה ראשונה, אם אנו מניחים כלפי כל אירוע פרטי שיש לו סיבה – אז אנו מניחים מיניה וביה שיש לו סיבה ראשונה שלא תלויה בסיבה אחרת, אם לא כך – אין שום סיבה להניח שלו עצמו יש סיבה, מדוע זה לא נכון?

אתה אמיתי? הנימוק שלך מסביר מדוע זה בדיוק הפוך: בגלל האמונה הסיבתית מגיעים למסקנה שחייבת להיות סיבה ראשונה, ולא להיפך.

נכון, אבל האינטואיציה שלנו שיש סיבתיות כוללת בתוכה גם את ההנחה שיש סיבה ראשונה, כך שהסיבה הראשונה היא לא יישום פרטי של עקרון הסיבתיות, כיון שבלי שיש סיבה ראשונה – אין גם את עקרון הסיבתיות, כך שאם מישהו מאמין בסיבתיות אז הוא מאמין מיניה וביה גם בסיבה ראשונה.
לשון אחר: אם נשאל אתאיסט מדוע הוא משוכנע בכך שהדלת שלפנינו לא נפתחה במקרה, כיצד הוא יכול להשיב על כך? הוא לא יכול לומר "יש לי אינטואיציה שדברים לא קורים סתם כך", בגלל שלפי דעתו – הדלת כן נתפחה "סתם כך", היא נפתחה בגלל שרשרת של אירועים דטרמיניסטיים שבסופם יש אירוע שקרה "סתם כך", דהיינו, השאלה שמופנית לאתאיסט היא לא רק שהוא מקבל את עקרון הסיבתיות רק במקרים מסוימים ולא בנוגע לעולם כולו, יש כאן נקודה בסיסית יותר: מי שלא מקבל את קיומה של סיבה ראשונה – מרוקן מתוכן את עקרון הסיבתיות גם ביחס לכל אירוע פרטי שקורה בעולם, זה לא נכון?

טוב, סיימתי עם הפלפולים הללו. מוצה.

בעצם איך עקרון הסיבתיות נכון ואמיתי? הרי הוא מוביל בהכרח למסקנא כי העקרון הזה לא תקף בקשר לסיבה הראשונה, מה שאומר שעקרון הסיבתיות נמצא בפרדוקס.
ופרדוקסליות מורה על הנחה וטיעון שגויים.

העקרון הזה תקף לחלוטין ביחס לסיבה הראשונה, בגלל שהעיקרון הוא לא "דברים לא קורים בלי סיבה" אלא "דברים לא קורים אלא אם הם מחויבים ומוכרחים לקרות", והסיבה הראשונה מחויבת ומוכרחת להיות מצד עצם מהותה ולא בגלל סיבות חיצוניות.
כלומר, רוב האירועים שאנו רואים שמתרחשים בעולם לא נראים לנו מחויבים ומוכרחים להיות, כאשר אנו רואים בניין קורס – זה לא נראה לנו משהו שמחויב להתרחש מצד טבעו, ולכן אנו מניחים שהקריסה של הבניין הייתה מוכרחת ומחויבת בגלל סיבה חיצונית כל שהיא שגרמה לה, אך הסיבה הראשונה מחויבת להיות בגלל עצם טבעה ומהותה ולא בגלל סיבה חיצונית, ולכן היא לא סותרת את עקרון הסיבתיות.
(וזהו גם הטיעון שהעלו כאן, שעצם העקרון שלכל דבר יש סיבה מניח שדברים לא קורים אלא אם כן הם מחויבים ומוכרחים להיות, כלומר, ההנחה של עקרון הסיבתיות היא שיש אי אלו דברים שהם "מחויבים" ו"מוכרחים", שזוהי הנחה שכבר כוללת בתוכה את קיומה של סיבה ראשונה).

יענקל, העיקרון שלכל דבר צריכה להיות סיבה הוא סתירתי או מוביל לרגרסיה אינסופית. אבל העיקרון שלכל דבר שבניסיוננו צריכה להיות סיבה אינו מוביל לכך. לחלופין, הטענה שלכל דבר צריכה להיות סיבה אלא אם הוכח או יש הכרח לומר אחרת, גם הוא לא מוביל לסתירה.

הטענה שעקרון הסיבתיות מוגבל רק לדברים שבניסיוננו היא לא תשובה מספקת, היא רק מנסחת את היקף התחולה של עקרון הסיבתיות, אך היא לא מסבירה מדוע תחולתו באמת מוגבלת, מדוע באמת דברים שאינם בניסיוננו אינם צריכים סיבה? והתשובה לשאלה הזו היא שעצם שהוא מחויב המציאות אינו צריך סיבה, יש צורך בסיבה כאשר אין שום סיבה שהדבר יהיה, ולכן יש צורך בסיבה חיצונית כדי להסביר את קיומו, אך עצם שהוא מחויב המציאות – בכלל לא צריך סיבה.
(אגב, זוהי גם הסיבה שהראיה הקוסמולוגית לבדה מוכיחה את קיומה של אלוהים, ובלתי אפשרי לומר שמדובר בישות מכנית, ואין צורך להוסיף גם את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בשביל להוכיח זאת, (בניגוד לדברים שכתב הרב מיכי בספר "המצוי הראשון"), בגלל שאין שום סיבה להניח שעקרון הסיבתיות לא חל על ישות מכנית כל שהיא שאינה בניסיוננו, בשביל להניח שיש עצם שאינו צריך סיבה יש צורך גם בהצדקה מהותית ולא רק בהוכחה שיש עצם כזה, ובשביל שתהיה הצדקה מהותית צריך להניח שאלוהים אינו ישות מכנית).

א"כ הגדרת את אלוהים כיישות.

ותו, המושג "מחויב המציאות" טעון הסבר, ולומר שההסבר הוא שהוא מחויב המציאות מראה כשל מעגלי.
אם עקרון הסיבתיות נכון כעיקרון, איך אפשר לומר שהוא לא תמיד נכון ועדיין להגדיר אותו כעיקרון?

הרב מיכי לא שמתי לב לתשובתך, סליחה.
דבריך הגיוניים, אך אני שואל, אם עקרון הסיבתיות אינו מוחלט וייתכן שבמקרה מסוים הוא לא יהיה נכון, א"כ למה להניח שדברים שבניסיוננו צריכה להיות להם סיבה, והרי קשה מקושיית בעיית האינדוקציה.

אין בעיית אינדוקציה ובה במידה גם לא בעיית סיבתיות. האינטואיציה שלנו אומרת שיש סיבתיות וזהו.

מה זאת אומרת "הגדרת את אלוהים כישות"? ברור שהוא ישות, אלא מה?
ומדוע המושג "מחויב המציאות" טעון הסבר, ישנם דברים שמצד מהותם אין להם מה שיגביל אותם וימנע את קיומם, ולכן הם קיימים באופן הכרחי, האינטואיציה שלכל דבר יש סיבה היא רק על דברים שאנו יכולים לחשוב עליהם אחרת, ולכן צריך סיבה מדוע הם כך ולא אחרת, אך הסיבה הראשונה היא כזו שמצד מהותה מוכרחת להיות כזו ולא אחרת.
וכאמור, כל האינטואיציה שלכל דבר יש סיבה מניחה שישנו איזה שהוא דבר שהוא לא צריך סיבה, העקרון שלכל דבר יש סיבה הוא שאירוע קורה רק אם הוא מחויב לקרות, אירוע לא קורה בלי שהוא צריך לקרות, כך שהיא מניחה שיש איזה שהוא משהו שכן "צריך" לקרות, וכל הדברים בעולם צריכים להיות קשורים אליו באיזו שהיא צורה.

הרב מיכי, תודה על מענך, נזקקנו אם כן לשאלה מה היא אינטואיציה? האם זו חוויה פנימית? או שמא וודאות פנימית? מאן יימר לנו שהיא נכונה אובייקטיבית?

לאיזו תשובה אתה מצפה? אם אומר שעיקרון x מבסס את האינטואיציה תשאל עליו.
לגבי מהי אינטואיציה, חפש כאן טור על זה.

תודה הרב, בדיוק! הבנת את שאלתי. ומכיוון שאין לנו נקודה ארכימדית שואל אני האיך נדע אובייקטיבית מה היא האמת?
ואם תאמר שנלך לפי ההסתברות הגבוהה ביותר, הרי גם על זה קשה, שכל הפרמטרים שלפיהם נבדוק מה מסתבר, הם עצמם לא מבוססים יותר מהדבר שנרצה לבסס אותו. ונמצאנו יוצרים שרשרת ארוכה של סברה שנובעת מהגיון שנובע מראיה שנובע מאינטואיציה שנובע שוב מהסברה הראשונה שאמרנו.
אני באמת שואל הרב, מה עושים?

זו סתם ספקנות. על ספקנות אמיתית אין דרך לענות, שהרי כל תשובה תהיה תחת אותו ספק. אבל למה צריך להסתפק במה שנראה לך סביר? אני לא מסתפק ולכן אין לי בעיה.

תודה הרב, אבל אני שואל כך: איני מסתפק כי אני צריך להסתפק, אלא כל זמן שישנן לפני שני אופציות והן שקולות (כפי שהסברתי מקווה שהובנתי) ואין לי צד אובייקטיבי לכאן או לכאן, אין לי סיבה אובייקטיבית להכריע לכאן או לכאן.
ומכיון שזו הסיטואציה, אינני מכריע צד כיון שאין לי סיבה להכריע צד.
מדוע מכנני הרב לסתם ספקנות בהיותי שואל ותוהה בשאיפה להאמין בבורא העולם כפי מסורת אבותי מפולניה-ספרד-בבל-ארץ ישראל-מצרים-עבר הנהר?

לכבוד פרופ' מיכי אברהם.
קודם כל תודה ענקית על כל מה שאתה כותב ועל האתר המדהים שלך. אני חילוני לגמרי, גדלתי בבית חילוני, לא למדתי בישיבה ולא הייתי מעולם בכולל, אבל בשנה שנתיים האחרונות אני ממש עמוק בחיפוש רציני אחרי משמעות וערכים, ובעיקר מנסה להבין אם יש מקום לאמונה דתית בחיים של מישהו כמוני שגדל על מדע, רציונליות וחשיבה ביקורתית. אני עוקב אחריך די הרבה זמן כי אתה אחד הבודדים שמדברים על אמונה בצורה אינטלקטואלית, בלי להתחמק מקושיות ובלי להסתתר מאחורי 'זה מסתורין' או 'אסור לשאול'. אני ממש מעריך את זה. עכשיו לגבי הדיון הזה עם ינקל אני חייב להגיד שהשאלות שלו פגעו בי בול בנקודה הכי רגישה. זה בדיוק מה שאני שואל את עצמי כל הזמן אם בסופו של דבר כל בסיס לאמונה (אינטואיציה, סיבתיות, מוסר, התגלות, מסורת הכל) מבוסס על משהו שבעצמו צריך בסיס, ואין באמת נקודת אחיזה אובייקטיבית וודאית שמחוץ למעגל הזה אז איך אפשר להכריע? איך אפשר להגיד 'הצד הדתי סביר יותר' כשגם הסבירות הזו מבוססת על הנחות שבעצמן לא מוכחות במאה אחוז? אני לא בא מתוך 'ספקנות סתמית' או רצון לטרלל אני באמת רוצה לדעת. אני מרגיש שיש בי צורך עמוק במשהו גדול יותר, במשמעות, בערכים מוחלטים, אבל אני לא מוכן פשוט 'להחליט להאמין' כי זה נשמע לי כמו להדביק מדבקה על חור. אני רוצה להבין אם יש באמת סיבה טובה להכריע דווקא לכיוון האמונה. אני מבין שזה נשמע כמו ספקנות קלאסית, אבל מבחינתי זה לא משחק אינטלקטואלי זה משהו שמעסיק אותי בלילות. אני רוצה לשמוע ממך תשובה ישירה ומפורטת דווקא על הנקודה הזו: כששתי האופציות (אמונה מול חוסר אמונה) נראות שקולות מבחינה רציונלית, ואין קריטריון אובייקטיבי חיצוני להכרעה מה הסיבה לבחור דווקא בצד אחד? ולמה דווקא בצד הדתי? אני ממש מחכה לתשובה שלך, כי אני יודע שאתה לא מפחד מקושיות כאלה, ואולי דווקא התשובה שלך תעזור לי (ולעוד הרבה כמוני) לעשות צעד קדימה.
תודה רבה מראש על הזמן והמחשבה,

לשאלה הזאת הקדשתי שני ספרים: שתי עגלות וכדור פורח ואמת ולא יציב. אענה כאן בקצרה. אין אפשרות לבסס שום דבר על הנחות שבעצמן ודאיות. מי שמחפש את זה נדון לכישלון.
כעת יש לך שתי אפשרויות: 1. להישאר ספקן גמור לגבי כל טענה בכל תחום. 2. להאמין לאינטואיציות שלך.
אם בחרת באופציה 1 הדיון שלנו הסתיים כאן, וכך כמובן גם העיון שלך בפילוסופיה, במדע, במשפט ובכל תחום אחר (אולי למעט לוגיקה ומתמטיקה באופן היפותטי, כלומר הדיון רק בנביעה של המסקנה מהאקסיומות אבל לא בנכונות הטענות עצמן), כל אלו הסתיימו כאן. אם בחרת באופציה 2 אפשר להתקדם הלאה.
לצורך התקדמות בערוץ 2, עליך להבחין בין טענות שנראות לך סבירות ואין לך ספק ממשי לגביהן (א כי אין ודאות בכלום) אלא רק זה שאין לך טיעון שמוכיח אותן, לבין טענות שבאמת נראות לך חסרות בסיס ואמינות כמו היפוכן. את השניות כמובן אין סיבה לאמץ. אבל את הראשונות אין סיבה לדחות. זה שאין לך הוכחה לא אמור להטריד אותך. די לך בסבירות האינטואיטיבית שיש לך לגביהן.
קח בחשבון שבמקרים רבים אנשים מזהים אמת עם ודאות, ולכן כשיש טענה שאינה ודאית בעיניהם הם חשים שהיא מסופקת ואין הצדקה לאמץ אותה. אבל ההנחה הזאת עצמה היא הנחה שאיני יודע למה לאמץ אותה. מה שסביר הוא נכון בעיניי (אמנם לא ודאי), ונטל הראיה מוטל על מי שקורא לי לפקפק בה.

וואו! תודה רבה על התשובה המושקעת והרציונלית.
אני אקרא את הספרים בשבת (לחבר שלי יש את הספר אמת ולא יציב).
רק נקודה קטנה שלא ברורה לי עדיין אבל אני אחשוב על זה, למה בעצם להאמין לאינטואיציות שלי? אני מתכוון מבחינה רציונלית לא תועלתנית.

השאלה הזאת היא שורש הטעות. אתה מניח שכדי להאמין לאינטואיציות דרושה הוכחה (טיעון לוגי). לא נכון. הפוך, האמון במסקנה של טיעון תלוי באמון בהנחותיו, וזה מבוסס על אינטואיציה. האמון באינטואיציה לא דורש הצדקה, כי זו משמעותו של אמון באינטואיציה, שאני מאמין לה. זה נכון כי ברור לי שזה נכון, וזהו. בדיוק כמו שלא תבקש הוכחה לזה שהוכחה לוגית נכונה. כשהצגתי לך הוכחה פירוש הדבר שזה נכון. לחפש הצדקה ללוגיקה זה מהלך סתירתי (כי הצדקות ניתנות באמצעות כלי הלוגיקה). בדיוק כך גם לגבי חיפוש הצדקות לאינטואיציה.

אני חושב שאני מתחיל להבין.
אבל למה זה לא אומר שגם שגם אינטואיציה וגם הוכחה לוגית אינם ודאיים, ולכן בגלל הקטע הזה עם בעיית האינדוקציה אין סיבה לבחור בערוץ 2 של כן הישענות על היאנטואיציה ולוגיקה?

עומר, כל ספר יקח לך כמה עשרות טובות של שעות לימוד בריכוז. שים חגורה ותתכונן למסע.

אין דבר כזה בעיית האינדוקציה. זו אותה טעות כמו לחפש הצדקות לאינטואיציה. האינדוקציה היא פשוט אחד מכלי האינטואיציה שלנו.
וזה אכן אומר שהיא לא ודאית. אז מה? אין לנו יכולת להגיע לוודאות. אבל הזיהוי בין אמת לוודאות הוא סתם שטות.

אז יכול להיות שלא הבנתי מה זה אינדוקציה.
אני אשאל עוד פעם וסליחה על הנדנוד ומעריך את הסבלנות של כבוד הפרופ', אם אין לנו כל יכולת לדעת באופן אובייקטיבי על העולם החיצוני אז כל דבר הוא או שכן נכון או שלא נכון באותה מידה,ולכן גם האינטואיציה יכול להיות שהיא בסך הכל חוויה אבולוציונית או לא יודע מה משהו אחר, ובאותה מידה יכול להיות שהיא כן נכונה אובייקטיבית. אבל לי עומר, אין איך לדעת אין לי שום סיבה להחליט שהאינטואיציה אובייקטיבית או לא אובייקטיבית, אז למה להחליט שכן?
אני יחשוב על הדברים, אבל הדבר הקטן הזה משגע אותי, כי אני לא מצליח להבין את מה שאומר הפרופ'.

עזוב אותך מפרופסורים ומכבודם (אני גם לא פרופ'). אין לי אלא לחזור שוב על מה שכתבתי. הכל יכול להיות. אתה צריך להחליט האם אתה נותן אמון באינטואיציה או לא. לעולם לא תמצא תשובה לשאלה שלך, כפי שהסברתי למעלה. זו הכרעה שלך, האם להיות ספקן או לא. אבל ההנחה שלך שזה 50-50 היא כמובן חסרת כל בסיס. אם יש לך אמון באינטואיציה אז זה לא 50-50. אם יש לך אמון בלוגיקה אז זה לא 50-50. זהו, אנחנו חוזרים על עצמנו.

אה, אז זה ענין של אמון. עכשיו יותר ברור.
אבל לתת אמון זה נתון לבחירה? כי אם כן נקלעתי שוב לשאלה, למה לתת אמון. ואם לא, אז אם אין לי אמון מה אני יעשה?
נכון ראיתי שאתה ד"ר אבל עם הרבה תארים, וגם רב.
תודה על המסירות בלתת תשובות לשאלות מהותיות ומציקות.

אם אין לך אמון אז אין. אבל אם יש לך אמון אין סיבה לוותר עליו רק בגלל תהיות ספקניות שמא כך ושמא כך.

עכשיו הבנתי ואתפנה לקריאת הספר.
אבל זאת אומרת שחלק מהחברים שלי שמגדירים את עצמם כלא מאמינים, אז בעצם אם אין להם אמון אין לי דרך להוכיח להם את קיום האל? ומה אם הם יגידו לי שהאמון נובע מסיבה אבולוציונית? הרי גם אם יש לי אמון, אין לי אמון בכך שזה לא נובע מסיבה אבולוציונית.
מעריך, ואשלח את הקישור של האתר לחברים שלי.

השאלה היא מה אתה חושב, ולא איך לשכנע אחרים. למה זה רלוונטי? הם רק צריכים להבין שאם אינם מקבלים את האינטואיציה אז הם ספקנים גמורים, בלי קשר לאלוהים. לא מדע, לא אמון בחושים ולא שום תחום אחר.

אני צריך לחשוב מה אני חושב…
אבל הרב ד"ר, רק לגבי הנקודה של הטענה שיכולה להיות שהאמון הוא אבולוציוני, גם על זה אתה אומר שיש כזה דבר לתת אמון באפשרות שהאמון לא בא מהאבולוציה?

נכון. ספציפית כאן גם לא הגיוני שהאמון מבוסס על אבולוציה. הרי תורת האבולוציה עצמה היא תוצאה של כלי החשיבה והתצפית שלנו. מעבר לזה, האבולוציה לא דואגת לאמינות של החושים והחשיבה אלא לשרידות. זה לא תמיד אותו דבר. יש עוד טיעונים לזה, אבל די לנו בכך.

תודה רבה, לגבי הנקודה האחרונה אני רוצה להעמיק בזה, יש לרב ד"ר הרצאה בדרייב על זה?
עזרת לי מאד.

יש בשתי עגלות ודומני שגם באלוהים משחק בקוביות.