הראיה מן המוסר

לא זה מה שכתבתי שם. למעשה כתבתי הפוך. כתבתי שהגדרת טוב ורע היא אובייקטיבית ואמפירית (בעיני השכל המוסרי, המצפון). התוקף שמחייב אותנו לנהוג כך צריך את אלוהים. ראה גם בטור 457. אמנם נכון שבפועל יכולים אנשים לנהוג באופן מוסרי גם אם אינם מאמינים באלוהים (בניגוד להטפה הרווחת של אנשי ה'מוסר' הדתי, שנסמכים על הפסוק "רק אין אלוהים במקום הזה והרגוני"), אבל לזה יש אחד משני הסברים: 1. הם פשוט רוצים לעשות זאת (מרגישים נעים להיות מוסריים). זו לא התנהגות מוסרית. 2. הם מבולבלים, כלומר מחזיקים בעמדה סתירתית. פירוש הדבר הוא שאו שאינם מוסריים או שהם מאמינים סמויים (ראה טור 456). אם תהיה תעמולה שתבלבל את האנשים ותגרום להם לחשוב שרצח הוא טוב, זה בדיוק כמו תעמולה שתגרום להם לחשוב ש-2+3 = 14.2. מה השאלה?