השלטון מדיח את שומרת הסף

היא מאוד ימנית ומתאימה לשלטון כמו כפפה ליד
אפשרה לשלטון כמעט ככל העולה על רוחו בענייני הערבים
אם כי היא בהחלט טיפוס של צדק חוק וסדר והיועץ המשפטי לשעבר שופט העליון לשעבר ר' אליקים רובינשטיין טוען שכמעט כל מה שהשלטון רצה היא זרמה עם זה למעוטי איפה שבאמת החוק לא מאפשר
עדותו של ר' אליקים רובינשטיין ובראיון לעם כולו חד משמעית
אז מה פגם מצא הרב בהתנהלותה?

הרבה מאד פגמים, ואין לי חשק להיכנס לזה.

ברכות להרב מיכי, על פתיחת פינת הפרודיה באתרו. אבל כדאי לציין את הדבר באופן ברור, מפני שפה ושם ישנם כאלו המסוגלים לקבל את הדברים כפשוטם.

הבעיה בתפקידי היועמ"ש לממשלה היא שהוא מבוסס על היות הנושא בו אדם עם מינימום ענווה, שמכבד את הבוחר ואת החוק. זו הסיבה שאין בו – כמו בהרבה תפקידים בכירים – הגדרת גבולות רשמית.

דא עקא, שחלק מהיועצים לא מבינים את זה, ורואים את כוחם לא כמעצור חירום אלא כדוושת ברקס סטנדרטית שהם מופקדים עליה. זו תופעה חדשה יחסית (20 שנה) שלא הייתה קיימת בעבר, וקיימת גם אצל בכירים אחרים, שגם חמדו לעצמם את תוארם של בגתן ותרש.

מכיוון שאנחנו בכל זאת רוצים שיהיה מעצור חירום שמא הממשלה תתחרפן, התפקידים האלה חיוניים וטובים. אבל האנשים צריכים להיות אחרים.

לא הבנתי מה דעתך על פיטורי היועמשית כי בהתחלה אמרת שאתה בעד להדיחה ובסוף אמרת שהנוהל פסול ושסילוק היועמשית משאיר אותנו עם רשות אחת.

אני חושב שנכון להדיח אותה כי היא לעומתית לממשלה בצורה מופרזת. אבל דרך ההדחה בלתי קבילה בעליל. לא עוברים את הנוהל הרגיל של ועדה כי אין יועמ"ש או שר משפטים שיתמוך (אבל ועדת השרים שבאה במקום היא כן קבילה, כשכולם בעלי דעה ידועה מראש). כלומר הממשלה מרסקת את כל מבני השלטון התקין. היא מחליפה יו"ר ועדת חו"ב בכנסת כשהוא מחזיק בעמדה שלא נוחה לה, מחליפה ועדה חיצונית בפסאדה של פורום מגוחך מטעמה. ועוד ועוד. פירוש הדבר שהממשלה כיום שולטת לגמרי בכנסת, ובוועדות הציבוריות ובמערכת המשפט והייעוץ. זה אומר שיש רק רשות אחת. זה בלתי נסבל גם באותם מקרים שהמטרה אכן ראויה (כמו החלפת היועמ"שית). גם צעד נכון לא יכול להיעשות במחיר פירוק שיטתי של המדינה והשתלטות עוינת על כל מוסדותיה. עושה רושם שיש כאן מלחמה של ממשלה נגד מדינה. את זה אסור לקבל בשום אופן, גם אם המחיר הוא הישארות היועמ"שית.
ולא פחות חמור שכל זה נעשה על ידי אוסף חלאות מושחתות למען מטרות מושחתות ואינטרסים מגזריים.
בקיצור, המלחמה של הממשלה נגד המדינה היא מלחמה שבה שני הצדדים דפוקים והרסניים. הוא אשר כתבתי, מדינה בפירוק.

הבעיה המרכזית עם היועמ"שית שהיא פועלת באופן קבוע להפקיע את סמכויות הדרג הנבחר כפי שנקבעו בחוק. ראינו זאת בפרשת ראש השב"כ, בפרשת נציב המדינה, ובעוד ובעוד אירועים. בקצב זה סמכות הממשלה תזכיר את סמכות מלך אנגליה. לכאורה סמכות מלאה. בפועל לא יכול לעשות כלום. אם למשל הרמטכ"ל לא יכבוש את עזה והממשלה לא תוכל גם לפטר אותו (כפי שהיועמ"שית בוודאי תקבע) אז הדמוקרטיה בישראל תהפוך לחסרת משמעות. הקול שלי כמצביע לממשלה הנוכחית יהפוך לריק. מדינת ישראל תהפוך רשמית לאוליגרכיה משפטית המתחפשת לדמוקרטיה. דמוקרטיה מהותית על מלא.

בקשר לנוהל אני חושב שאין שום קדושה בנוהל. הנוהל עוצב מתוך מחשבה על מקרים אחרים. לא על מקרה כזה של קרב סמכויות ישיר של הממשלה על סמכויותיה. להדבק לנוהל זה לא להבין את הסיטואציה הכוללת. נועם סולברג במירעו.

דווקא בקשר לעמידה בנוהל אני מסכים עם סולברג. חלק מהטענות בעד הרפורמה הייתה שבג"ץ שובר נהלים ומעוות אותם כרצונו. זה נכון גם להפך. רוצים להדיח? עשו את זה לפי הספר. לא עובד? שנו את הנוהל (השינוי ייכנס לתוקף מהיועמ"ש הבא והלאה) ועד אז תבלעו את הרוק.

הבעיה עם בית המשפט איננה שהוא מבטל נהלים אלא שהוא מבטל חוקים. עולם הפוך ראיתי. כל נוהל שנקבע בהחלטת ממשלה הופך להלכה למשה מסיני שבה לא נוגעים וכל חוק שנחקק בכנסת הופך לאסקופה נדרסת.