התורה היא אמוסרית. ממש?
שלום,
הסברת שהתורה היא א–מוסרית. אין לציווים אלה מטרה דתית, כולל אלו שנראים מוסריים. אם כן, למה הגמרא שאולת ״למה לי קרא סברא היא״ ? היא הייתה יכולה לענות ״צריכים קרא כדי להגיד לנו שיש מטרה דתית לציווי הזה״!
אם תבחן את המקרים שבהם זה עולה תראה שאף אחד מהם לא מתאים למה שכתבת. הגמרא לא שואלת למה לי קרא סברה הוא לגבי איסור רציחה. למה לא? הרי שם ברור שיש סברא (והראיה היא הטענה כלפי קין על רצח הבל לפני כל הציוויים). זו הסבר הכי חזקה ושם לא שואלים. הסיבה לכך היא כמובן שאין מקום לשאלה כזאת ביחס למצווה או איסור. יש מקום לזה ביחס לפרט זה אחר בדיני ראיות (הפה שאסר) או דיני טוען ונטען (המוציא מחברו עליו הראיה). שם מספיקה הסברה והפסוק לא מוסיף מאומה. לכן טענתך לא רק שאינה פירכא אלא היא הראיה הכי טובה לדבריי.
ומה לגבי ברכות הנהנין שנלמדו מסברא?
מה לגביהן?
איך למדו מסברא שיש חיוב לברך על אוכל?
לא הבנתי את השאלה. עיין בגמרא ותראה את הסברה: כל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל.
הוא התכווון שזה לא פרט במצווה אלא מצווה בפני עצמה ( אחת משבע מצוות דרבנן)
ולכן?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer