התיעצות קטנה
שלום רב.
הואיל וכבודו עוסק שנים רבות בלימודי יהדות, וגם עם צבור שאינו שומר מצוות, וצבר נסיון גדול בתחום, ואולי גם נסיון אישי, חושבני שהרב הוא כתובת נכונה לשאלה הבאה:
במסגרת 'בית מדרש' של לב לאחים, יוצא לי לי ללמוד פעם בשבוע עם 'מתחזק'. בחור בן 34, גדל במשפחה חרדית, נשר בגיל תיכון.
אנו לומדים גמרא בבא קמא פרק הכונס.
כבר כמה פעמים שהוא מתבטא שלדעתו הרבה מההלכות והדינים שאנו לומדים, הם לא הגיוניים, ו"לא נראה לו".
השאלה – מה עדיף:
א. להתעלם. להמשיך הלאה.
ב. לנסות ככל שניתן לקרב את הדבר אל השכל.
לדוגמה: הוא מתעקש שאין שום הגיון שהפותח דלת בפני בהמת חברו ויצאה והזיקה פטור [כי זה גרמא] אבל אם הוא הבעלים של הבהמה – אז הוא חייב. "מה זה משנה אם הוא הבעלים או לא?, תכל'ס' בגללו נהיה נזק"
הבעיה היא, שההסבר של הדברים הללו הוא לא כל כך פשוט, בודאי למי שלא הורגל במושגים הללו. ואני קצת חושש שאם אנסה להכנס לענין ולהסביר, ועדיין זה לא יניח את דעתו, הוא יסיק באופן סופי שהתורה חסרת הגיון. ומכאן כבר קצרה למסקנה סופית שהתורה היא מיושנת, לא מתאימה לימינו, ולכל היותר היא ספר נחמד.
מה כדאי לעשות?
אני מאמין באמת ולא ב'שקרים קדושים'. לכן לדעתי צריך ללמוד את הגמרא כפי שהיא ולקוות שמאור שבה ישיבו למוטב. יתר על כן, רוב חלקי ההלכה יש בהם היגיון אנושי רגיל, שהרי הם לא כתובים בתורה עצמה. פותח דלת בפני בהמת חברו ובהמתו שלו אינו דין שכתוב בתורה. חכמים יסדו את הדין הזה (אף שזהו דין תורה כמובן), בדרשה או פרשנות. לכן חייב להיות בזה היגיון ואי אפשר לפטור זאת בכך שזוהי גזיה"כ ודי.
אבל בו בזמן חשוב להקדים שיש אי תלות בין הלכה למוסר, ולכן ההיגיון שביסוד ההלכה אינו בהכרח היגיון של צדק ומוסר. מכאן שקושיות מוסריות על ההלכה אינן צריכות להטריד. אם ההלכה אינה תואמת למוסר זה בגלל שהיא שואפת למטרות אחרות (ולא להביא סדר חברתי). מאידך, במקרים מסוימים כשיש סתירות כאלו תפקידם של חכמים לתקן תקנה להשלמת ההלכה ולחייב לשלם "שלא מן הדין".
כעת אסביר את ההיגיון ההלכתי: מבחינת ההלכה (ולא הצדק והמוסר), אדם שגרם נזק לחברו לא חייב לשלם (גרמא בנזקין פטור). אבל זה רק בדין אדם המזיק. בדין ממון המזיק התחדש שגרמא כן חייב (הרי הבעלים רק גרם את ההיזק באמצעות בהמתו בכך שלא שמר עליה כראוי, ובכל זאת חייב). אלא שבפשטות החידוש אינו שיש עליו חיוב בגלל היותו מזיק בגרמא (שהרי גרמא פטור). אלא שיש עליו אחריות על נזקים שבהמתו עושה, וזאת כל עוד הוא אשם בנזקים הללו, כלומר כשלא שמר כראוי (אמנם לכאורה נקטתי כאן צד בחקירת האבהא"ז הידועה, אבל יש לדחות).
ממילא כשהוא פותח דלת בפני בהמתו שלו הוא חייב, אבל זה לא בגלל שהוא גרם את ההיזק שהרי גרמא בנזקין פטור, אלא בגלל שהתורה מטילה עליו אחריות לנזקים שבהמתו עושה (ואם הוא פתח את הדלת הוא אשם בזה ולכן האחריות עליו). אבל כשפותח דלת בפני בהמת חברו, אז מבחינת היותו מזיק הוא גרמא ולכן פטור (בדיני אדם), ומבחינת האחריות אין עליו שהרי זו אינה בהמתו.
כמובן שאם מבחינה מוסרית ראוי לחייבו בגלל היותו גורם לנזק, זהו שיקול מוסרי ולא הלכתי. כאמור, תפקיד הסנהדרין לקבוע במקרים כאלו שבנוסף להלכה מעיקר הדין יש תקנה שמחייבת אותו לשלם גם במקרים אלו. כך שבשורה התחתונה הצדק לא נפגע, אבל ההלכה לא חותרת לצדק. כן הוא בדרשות הר"ן הידוע בדרוש יא על משפט המלך, ע"ש היטב.
בהצלחה רבה,
נעתקו ממני מיליי מרוב תדהמה
איך כבוד הרב ענה כ"כ מהר?
נראה שהשאלה נשאלה לפני 40 דקות ונענתה גם-כן לפני 40 דקות.
(זאת לאחר שענה על שאלות אחרות גם-כן במהירות פנומנלית)
מדהים.
נראה שיש פה מספיק תדהמה לכולם… (מידי פעם מעלים שותים מהמייל בחבילה אחת).
בס"ד פורים דפרזים תשפ"ב
כשתלמיד טוען שפטור גרמא בנזיקין אינו הגיוני, בא רמד"א ו'שופך שמן על המדורה' בקובעו שאת חוק התורה מעניין רק הצד הדתי ולא הצדק והמוסר. התשובה הרבה יותר מקוממת מהשאלה. .
והרי הדברים הפוכים: מבחינה דתית, החיוב גדול יותר מאשר הבחינה המשפטית, שהרי גם למי שפוטר בגרמא מדיני אדם, הרי מחייב בדיני שמים, ונמצא שלמזיק בגרמא יש בעיה ישירות עם רבון העולם אם לא יפצה את הניזק, וזה ממש לא תענוג גדול.
ומעשה היה באחד מחכמי הספרדים בירושלים שבא אל שמש בית הכנסת בערב יום הכיפורים כדי שילקה אותו כמנהג. השמש נרתע מהמחשבה שהוא ילקה את הרב, ואמר לרב: 'אותך ה' ילקה'. החוויר הרב ואמר: 'עכשיו קיבלתי מכה כמו שצריך'…
הרי כל חידוש הסמיכה בצפת היה בשל רצונם ללקות בבית דין על איסורי כרת שעברו בעת שחיו כאנוסים, מתוך המחשבה שעדיף לקבל מלקות בבי"ד של מטה ולהיפטר מלעמוד בדין בבי"ד של מעלה.
ההבדל בין מזיק בידיים לבין הגורם הוא רק בבית הדין האוכף, אם בית דין של מטה או בי"ד של מעלה, ובחברה של אנשי אמונה – הסתבכות עם בי"ד של מעלה, מפחידה מאד.
הפטור ב'גרמא' הוא מכללי דיני העונשין שבתורה, שבהם צמצמה התורה את סמכות 'בי"ד של מטה', היכול להרשיע בדין רק במקרה של עדות גמורה ועל מעשה בידיים. הדין בידי אדם ימוצה רק בחלק קטן מהמקרים,מחשש לטעות או הפרזה של הדיינים, אך מאותן דוגמאות ילמדו כולם את חומרת הדברים ויפעילו משמעת עצמית וחברתית שתמנע מהם לעבור גם בלא עדויות.
ייתכן שהחשש ממסירת דיני הגרימה לדיינים בני אנוש העלולים לטעות, נובע מהחשש שתובעים יגישו תביעות מפולפלות על נזקים עקיפים, כדוגמה (המוצגת ב'ויקיפדיה' ערך 'דיני נזיקין') של אדם שפגע ברכב, ובכך גרם לנהג לאחר לפגישה עם דוד עשיר ובשל האיחור הדירו הדוד מירושה של מיליון דולר
ואולי משום כך נמנעה התורה מהטלת חיוב גורף על נזק עקיף, והותירה את העניין לשיקול דעתם של הדיינים או מנהיגי הציבור, מתי לחייב על הזק עקיף ע"י תקנה או 'מיגדר מילתא' ומתי לא. חיוב גורף לא משאיר לדיין שיקול דעת לגופו של מקרה, ומזמין תביעות מפולפלות שאי אפשר לצאת מהן.
ועל כל פנים החמירה התורה בצד אחד באדם המזיק בעצמו שיהא חייב גם ברמת רשלנות נמוכה מאד, שבה לא היה חייב על רכושו שהזיק, שכן 'אדם מועד לעולם' בנזק ישיר יתחייב המזיק חיוב גורף בידי אדם, ובנזק עקיף יתחייב בדיני שמים, וגם בדיני אדם לפי שיקול דעת של הדיינים או מנהיגי הציבור.
בברכה, ירון פיש"ל אורדנר
ההלכה באה לקבוע את המוסר היהודי.
ברור שזה לא מסתדר עם המוסר הקאנטיאני הגרמני שהרב כל כך מעריץ.
לגבי העניין עצמו, הדין שהוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים.
ואם כבר שיקשה על זה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer