התיעצות קטנה
שלום רב.
הואיל וכבודו עוסק שנים רבות בלימודי יהדות, וגם עם צבור שאינו שומר מצוות, וצבר נסיון גדול בתחום, ואולי גם נסיון אישי, חושבני שהרב הוא כתובת נכונה לשאלה הבאה:
במסגרת 'בית מדרש' של לב לאחים, יוצא לי לי ללמוד פעם בשבוע עם 'מתחזק'. בחור בן 34, גדל במשפחה חרדית, נשר בגיל תיכון.
אנו לומדים גמרא בבא קמא פרק הכונס.
כבר כמה פעמים שהוא מתבטא שלדעתו הרבה מההלכות והדינים שאנו לומדים, הם לא הגיוניים, ו"לא נראה לו".
השאלה – מה עדיף:
א. להתעלם. להמשיך הלאה.
ב. לנסות ככל שניתן לקרב את הדבר אל השכל.
לדוגמה: הוא מתעקש שאין שום הגיון שהפותח דלת בפני בהמת חברו ויצאה והזיקה פטור [כי זה גרמא] אבל אם הוא הבעלים של הבהמה – אז הוא חייב. "מה זה משנה אם הוא הבעלים או לא?, תכל'ס' בגללו נהיה נזק"
הבעיה היא, שההסבר של הדברים הללו הוא לא כל כך פשוט, בודאי למי שלא הורגל במושגים הללו. ואני קצת חושש שאם אנסה להכנס לענין ולהסביר, ועדיין זה לא יניח את דעתו, הוא יסיק באופן סופי שהתורה חסרת הגיון. ומכאן כבר קצרה למסקנה סופית שהתורה היא מיושנת, לא מתאימה לימינו, ולכל היותר היא ספר נחמד.
מה כדאי לעשות?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
נעתקו ממני מיליי מרוב תדהמה
איך כבוד הרב ענה כ"כ מהר?
נראה שהשאלה נשאלה לפני 40 דקות ונענתה גם-כן לפני 40 דקות.
(זאת לאחר שענה על שאלות אחרות גם-כן במהירות פנומנלית)
מדהים.
נראה שיש פה מספיק תדהמה לכולם… (מידי פעם מעלים שותים מהמייל בחבילה אחת).
בס"ד פורים דפרזים תשפ"ב
כשתלמיד טוען שפטור גרמא בנזיקין אינו הגיוני, בא רמד"א ו'שופך שמן על המדורה' בקובעו שאת חוק התורה מעניין רק הצד הדתי ולא הצדק והמוסר. התשובה הרבה יותר מקוממת מהשאלה. .
והרי הדברים הפוכים: מבחינה דתית, החיוב גדול יותר מאשר הבחינה המשפטית, שהרי גם למי שפוטר בגרמא מדיני אדם, הרי מחייב בדיני שמים, ונמצא שלמזיק בגרמא יש בעיה ישירות עם רבון העולם אם לא יפצה את הניזק, וזה ממש לא תענוג גדול.
ומעשה היה באחד מחכמי הספרדים בירושלים שבא אל שמש בית הכנסת בערב יום הכיפורים כדי שילקה אותו כמנהג. השמש נרתע מהמחשבה שהוא ילקה את הרב, ואמר לרב: 'אותך ה' ילקה'. החוויר הרב ואמר: 'עכשיו קיבלתי מכה כמו שצריך'…
הרי כל חידוש הסמיכה בצפת היה בשל רצונם ללקות בבית דין על איסורי כרת שעברו בעת שחיו כאנוסים, מתוך המחשבה שעדיף לקבל מלקות בבי"ד של מטה ולהיפטר מלעמוד בדין בבי"ד של מעלה.
ההבדל בין מזיק בידיים לבין הגורם הוא רק בבית הדין האוכף, אם בית דין של מטה או בי"ד של מעלה, ובחברה של אנשי אמונה – הסתבכות עם בי"ד של מעלה, מפחידה מאד.
הפטור ב'גרמא' הוא מכללי דיני העונשין שבתורה, שבהם צמצמה התורה את סמכות 'בי"ד של מטה', היכול להרשיע בדין רק במקרה של עדות גמורה ועל מעשה בידיים. הדין בידי אדם ימוצה רק בחלק קטן מהמקרים,מחשש לטעות או הפרזה של הדיינים, אך מאותן דוגמאות ילמדו כולם את חומרת הדברים ויפעילו משמעת עצמית וחברתית שתמנע מהם לעבור גם בלא עדויות.
ייתכן שהחשש ממסירת דיני הגרימה לדיינים בני אנוש העלולים לטעות, נובע מהחשש שתובעים יגישו תביעות מפולפלות על נזקים עקיפים, כדוגמה (המוצגת ב'ויקיפדיה' ערך 'דיני נזיקין') של אדם שפגע ברכב, ובכך גרם לנהג לאחר לפגישה עם דוד עשיר ובשל האיחור הדירו הדוד מירושה של מיליון דולר
ואולי משום כך נמנעה התורה מהטלת חיוב גורף על נזק עקיף, והותירה את העניין לשיקול דעתם של הדיינים או מנהיגי הציבור, מתי לחייב על הזק עקיף ע"י תקנה או 'מיגדר מילתא' ומתי לא. חיוב גורף לא משאיר לדיין שיקול דעת לגופו של מקרה, ומזמין תביעות מפולפלות שאי אפשר לצאת מהן.
ועל כל פנים החמירה התורה בצד אחד באדם המזיק בעצמו שיהא חייב גם ברמת רשלנות נמוכה מאד, שבה לא היה חייב על רכושו שהזיק, שכן 'אדם מועד לעולם' בנזק ישיר יתחייב המזיק חיוב גורף בידי אדם, ובנזק עקיף יתחייב בדיני שמים, וגם בדיני אדם לפי שיקול דעת של הדיינים או מנהיגי הציבור.
בברכה, ירון פיש"ל אורדנר
ההלכה באה לקבוע את המוסר היהודי.
ברור שזה לא מסתדר עם המוסר הקאנטיאני הגרמני שהרב כל כך מעריץ.
לגבי העניין עצמו, הדין שהוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים.
ואם כבר שיקשה על זה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer