ודע מה שתשיב לדיכאוני

תודה רבה!
חבר אחד אתאיסט והשני מאמין [היו עוד בדיכאון אבל ממש לא חמור כמוהם], את המאמין אני בעז"ה מצליח לשכנע או אפילו לדבר איתו אבל מידיי תקופה הוא שואל מחדש על הנושאים הללו.
אבל לגבי האתאיסט לא רק שלא הצלחתי לדבר איתו בנושא הזה, גם רגשית אני לא מרגיש מסוגל להתווכח איתו כי אני לא חושב שקיימת דרך "נכונה" לשכנע אותו (כמובן שלשיטתו לא יכולה להיות קיימת דרך לאף צד לא רק להתאבדות אלא גם לבחירה בחיים לשיטתו בעקבות הכשל הנטורליסטי, אבל נראלי שבעקבות כך מבחינתו הבחירה בכל דרך יכולה להיות לשיטתו ב"ככה" בלבד ועל כן זה הרעיון שהעלתי בסעיף ג' שהגוף ימשוך אותו במקום כל רצון או מחשבה אחרת).
כל העוסי"ם לא עזרו לי בזמנו באמת לשכנע אותו אף שהשיטות שלהם כיצד לנסח בדיבור (שכבר די שכחתי) עזרו לכמה רגעים.
בכל אופן, מכיוון שיש גם בחור דתי, האם לרב יש רעיונות נוספים? או סתם לאנשים דיכאוניים ברמה קלה שהם לא באיום להתאבדות אלא סתם בעלי רצון לפרוק כל עול כמו להפסיק את העבודה ולפרוש מהלימודים ולא לצאת מן המיטה…
האם אין עוד פירצה בשאלה? [אם מצב עניינים A מפתה/עדיף/נעים/קל על פני B למה לא לעשות את A].
פשוט כל פעם אחרי שיחה עם מישהו על הנושא הזה אני מסופק אם אין עוד חור שלא חשבתי עליו. ואני לא מבין כמעט כלום בפסיכולוגיה.

בס"ד כ"א בכסלו תשפ"א

לק' – שלום רב,

שכנוע בטיעונים שכליים יכול לעזור כנגד טיעונים שכליים, אך מה יעזור טיעון שכלי כשהבעיה היא ברצון? כשאדם איבד את הרצון לחיות – צריך להפיח בו רצון זה.

לפעמים הייאוש בה מתחושת האדם שלאיש לא איכפת ממנו. כאן תעזור הקשבה תוך התעניינות והשתתפות בצערו. עצם יכולתו של הסובל לפרוק את צערו בפני חבר מקשיב – מקילה מעט מהצער.

פעמים שאדם מרגיש שהוא במילכוד, בבעיה ללא מוצא. כאן לפעמים יכול החבר השומע לספר שגם הוא או מכר שלו, עברו בעיה דומה ונחלצו ממנה. ולפעמים כשהסובל מסביר לחבירו את מצוקתו – הוא מוצא בעצמו את הדרך לפתור את ה'פלונטר'.

ולפעמים העזרה היעילה היא בדרך של 'דאגה בלב איש – יסיחנה מדעתו'. להזמין את הסובל לעסוק יחד ביסוק מהנה שיסיח מעט את דעתו ממצוקותיו.

לפתור מהיסוד את בעייתו של הסובל – צריך לעתים קרובות עזרה של איש מקצוע, אך הקשבה ואיכפתיות – יכולה לעזור, אם מעט ואם הרבה.

בברכה, ירון נועם שפיגל-בורלאי

לגבי הרצון להשתקע במיטה, כדאי לציין ששכיבה ממושכת עלולה להביא ל'פצעי לחץ', וחוציזה, אחרי כמה שעות במיטה גם זה משעמם 🙂

בברכה, אדיר מהר הומור

תודה רוב הדברים אני מכיר, פרט "ולפעמים העזרה היעילה היא בדרך של ‘דאגה בלב איש – יסיחנה מדעתו’. להזמין את הסובל לעסוק יחד ביסוק מהנה שיסיח מעט את דעתו ממצוקותיו." בזה לא נהגתי *מספיק* עימם. יש לך רעיונות לעיסוקים אלו בשיחה פלאפונית?

מר הומור חשוב לציין שמדובר באנשים שלא ידוע לי שסובלים מפצעי לחץ אבל הם שכבו/שוכבים במיטה חלקם כבר מעל לכמה שנים ברצף… ככה שלא מדובר במשהו ארעי בסגנון יום יום עסל יום באסל… לחלקם זה כמה שנים רצופות של באסל והעסל גם אם באופק הינו רחוק. [ויש מי שמתאר את ההעדר כאותו עסל..]
אבל בעז"ה, קי"ל ישועת ה' כהרף עין.

בס"ד א"ך טוב בכסלו תשפ"א

לק' – שלום רב,

רעיון שלא רק יעסיק את הבחור ויסיח את דעתו, אלא גם ייתן לו הרגשה של ערך ומשמעות, הוא: לבקש את עזרתו.

למשל, אתה הרי סובל מחוסר זמן ללמוד תורה בשל הלחץ באוניברסיטה. בקש מהבחור שיקבע איתך חברותא בנושא תורני שיש לו ידע בסיסי בו. תתחילו ברבע שעה בשבוע, וסביר שזה יהפוך ליותר.

אדם מגיע לדיכאון לעיתים קרובות כי הוא מרגיש את עצמו חסר ערך. יכול להיות שכשל במשימה גדולה שציפה (או שאחרים ציפו) שיצליח בה, וכשנכשל – הוא מרגיש את עצמו כאפס מאופס.

במצב נורא זה, כשנותנים לאדם להצליח בדברים קטנים, להרגיש שגם במצבו הוא יכול להיות לעזר לאחרים – יכול לעלות פלאים דימויו העצמי ובטחונו.

בשיטה הזאת נתקלתי כשהייתי בקורס חובשים, לפני יותר מעשרים שנה. הסבירו לנו שהמדיניות כיום לגבי נפגעי 'הלם קרב', שאמנם מפנים אותם משדה הקרב, אך משאירים אותם לא רחוק. מביאים אותם לתאג"ד והחובשים מעסיקים אותם במידת האפשר כ'כוח עזר', לשאת אלונקות או לסדר ציוד וכיו"ב. כך הבחור יוצא קצת מההלם ומתחיל 'לחזור לעצמו'.

אולי גם הבחור הדיכאוני חטף 'הלם קרב' מקשיי החיים, ומתן הזדמנות לעזור לחבר במה שהוא יכול ובלי לחץ – יכולה להוציא אותו מהשקיעות בדיכאונו.

בברכה, ירון נועם שפיגל בורלאי