זכויות החי הצומח והדומם
שלום הרב,
זכור לי שבעבר אמרת שלבעלי חיים אין זכויות אלא שלבני האדם יש חובה להימנע מלפגוע בהם שלא לצורך. השאלה אם יש לבעלי חיים זכויות או לא חשובה למידת הכפייה שראוי להפעיל כדי להגן על בעלי החיים. שהרי כאשר יש פגיעה בזכות, ראוי לכפות נגד הפגיעה, ואילו כאשר יש פגיעה רק בחובה, בדרך כלל לא ראוי להפעיל כפייה (למשל יש חובה לתת צדקה ולא ראוי לכפות על מתן צדקה לפחות בפן המוסרי). לכאורה אינטואיטיבית ברור לכל בר דעת שראוי להפעיל כפייה נגד התעללות סתמית בבעל חיים חסר ישע והאינטואיציה הזאת מלמדת שמשהו בהנחות היסוד לא היה נכון. לכן אולי יהיה נכון להגדיר שיש לבעלי חיים זכות קלושה להגנה מהתעללות ללא הצדקה מספקת. באופן דומה, גם מישהו ששורף יער שלם סתם נראה שראוי לכפות נגד המעשה הזה בגלל זכות קלושה של הצומח לחיות, ואולי אפשר לדבר גם על זכות הדומם להתקיים (למשל אם מישהו יכל להעלים בלחיצת כפתור את כוכב צדק, נראה לי שראוי למנוע את זה בכפייה).
האם לדעתך יש מקום לדבר על זכויות קלושות כאלו של החי הצומח והדומם?
ספק רב בעיניי אם אפשר לדבר על זכויות של חי או דומם, ואני גם לא חושב שיש צורך בזה. יש חובה למנוע אנשים מהתעללות בבעלי חיים כי הם סובלים (לא בדוממים או צומח כי הם כנראה לא סובלים). אתה צודק שמטרת ההתערבות אינה רק הצלת המתעלל מעבירה (כמו בכפייה על מצוות) אלא מניעת התוצאה (במובן הזה זה כמו כפייה על ממון). אבל זה בגלל שכאן מדובר בעבירת תוצאה ולא בעבירת פעולה, בלי קשר לזכויות.
לגבי צומח או דומם זו רק שאלה של כפייה על המצוות (של השורף, "בל תשחית") או מניעת פגיעה באנשים אחרים (אקולוגיה).
לגבי הכוכב צדק, זו שאלה מעניינת. אני נוטה לחשוב שאין סיבה למנוע זאת ממנו אלא אם מישהו יינזק מזה (כולל אנשים שבעתיד ירצו להתיישב שם). אמנם זה מזכיר לי את דברי הרמב"ן שנוהגים להביא בדיון על שיבוט ושאר מניפולציות גנטיות. הרמב"ן על איסור כלאיים מסביר את האיסור בכך שיש כאן התערבות בבריאה. אני בספק אם ההסבר נכון, וגם אם כן – יש כאן טעמא דקרא וספק אם אפשר להרחיב זאת לשאר התערבויות בבריאה. אבל אם צודקים הפרשנים הללו ברמב"ן אז אולי גם השמדת צדק היא התערבות בבריאה ושינויה.
אמנם הרבה דברים שאנחנו עושים הם התערבות בבריאה (כולל ניתוח ולקיחת תרופות. ודוחק לומר שזה מותר רק בגלל שניתנה רשות לרופא לרפא). ובדוחק יש לחלק בין רמות התערבות שונות. אבל כל זה מפוקפק מאד בעיניי.
למה יש חובה למנוע אנשים דווקא מעבירת התעללות ולא מכל עבירה אחרת? או שנכפה נגד כל העבירות, או שלא נכפה בכלל נגד עבירות. (כוונתי במילה עבירה כאן היא פגיעה בחובה ולא בזכות).
לגבי התערבות בבריאה, אני חושב שצריך לחלק בין התערבות בונה להתערבות הורסת (ניסוי שני הסדקים 🙂 ). יש דברים שהקב"ה נתן בנו דעת כדי שאנחנו נשלים את הבריאה, כעין מה שכתוב במסכת פסחים נד ע"א:
שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד.
ניתן לראות לגבי בריאת האש והפרד שהדבר נעשה ברצון הקב"ה (דלא כהרמב"ן לגבי כלאים), וזה כנראה בגלל שמדובר בדברים שמשכללים את הבריאה ומשלימים אותה (התערבות בונה). אבל לו יצוייר שניתן היה לברוא דבר שרק פוגע בבריאה או סתם מעשה שיש בו השחתת הבריאה (התערבות הורסת), נראה לי שהדבר יהיה פסול (ובניגוד לסתם עבירה כמו אכילת חמץ בפסח, עבירה של בל תשחית יש בה פגיעה במשהו שמחוץ לעבריין, כלומר מעין פגיעה בזכות של משהו אחר, ובמצבים כגון אלו יותר ראוי לכפות). זאת אולי גם הסיבה שישנם חוקים שכופים על אנשים לא לצוד בע"ח בסכנת הכחדה, או לקטוף פרחים נדירים (ולס להגנת הצומח). לא נראה לי שהכוונה היא רק לתועלת האדם, אלא גם לשם הגנה על "זכויות" החי/צומח.
זה מה שהסברתי שהמניעה אינה מהעבירה אלא מהתוצאה. אגב, יש חובה למנוע אנשים מכל עבירה ואפילו ביטול עשה, אולי אפילו בהכאה עד מוות. ראה קצוה"ח, נתיה"מ ומשובב נתיבות בחו""מ סי' ג באריכות. אבל כל אלו מדברים על הצלת האדם מעבירה ווידוא של יקום מצווה. כפי שכתבתי, בהתעללות בבעלי חיים יש מניעה של התוצאה. לכן לדעתי לא צריך להגיע לשיח של זכויות כדי להבין זאת.
התערבות הורסת נאסרה משום "בל תשחית". אמנם בפשטות זה נאמר רק על מה שמשמש את האדם (אילן מאכל), אבל יש מקורות שמהם עולה למעלה מכך. ראה קצת במאמרי על טו בשבט.
אגב, ולס להגנת הצומח נכתב על נשים שמטרידים אותן מינית: "רק עליי אף אחד אינו שומר, לו היו לי עלי גביע אז היה מצבי אחר".
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer