זכות קיום דתית לחילוני
בס"ד
שלום הרב,
צפיתי בסדרה "עוד נפגש" וראיתי שם סצנה מעניינת, בה אדם שחזר בשאלה בהיותו בחור מנסה לחדש את הקשר עם אחותו, אך הגיס (בעלה) הוא השומר למשפחה, ואיננו מרשה לו להיפגש ע"מ לשמור על הקן וחשש מקלקול משפחתו.
תוך כדי הויכוח הוא מסביר לו שבשבילו אדם שכופר ויוצא נגד אלוקים אין לו זכות קיום וכו'. עד משנאיך ה' אשנא.
כששמעתי את הדברים אז היה בזה משהו מאוד מזעזע, אבל אני חושב כשחושבים על זה אח"כ כן ניתן למצוא הרבה מאוד דברים שכן מחזקים את שיטתו, החל מהמקרים החמורים של מסית ומדיח ועיר הנדחת וכלה בעוד מיני אמירות יותר קלות על אפיקורס. אני חושב שאף בד"כ האמירות בקירוב אותם יוצאים זה לנסות להסביר מדוע במישור הדתי הדרך של קירוב יותר טובה (אם תקרב אז הוא יתחזק, יהיה פחות חילול ה' וכד').
אז רציתי לשאול מה דעתך על היחס של היהדות לעצם קיומו של החילוני "הכופר" אותו אחד שאיננו תינוק שנשבה גם אם לא מסית ומדיח אלא חי את חייו.
מצ"ב תחילת הקטע
לא ראיתי, אז אכתוב כללית. ברור שהמקורות שלנו לא הכירו את המציאות שבה אנחנו חיים היום. חלק ניכר מהעם אינו מחויב לתומ"צ באופן אידאולוגי. תופעת החילון ההמוני וכו'. הקטגוריות המקובלות לטיפול בתופעה הזאת הן בד"F אנכרוניסטיות. ברור שמתפיסת עולם דתית החילון אינו רצוי ושגוי. זו בערך טאוטולוגיה. השאלה איך להתייחס אליו, היא שאלה של מדיניות ופחות של ערכים. מדיניות כזאת נגזרת מהנסיבות האקטואליות שבתוכן אנחנו פועלים.
יש לחלק בין שני סוגי שיקולים: הדרך להשפיע לטובה על חילונים והשמירה על העולם הדתי ובפרט הנוער.
לכן גם דיני מסית ועיר הנידחת לא יכולים ללמד אותנו הרבה. הם נאמרו במציאות שונה לגמרי. ההנחה של חז"ל והמקרא היא שאם מישהו עושה זאת זוהי תוצאה של יצר הרע אבל בתוכו הוא מאמין ויודע את האמת. כיום זה בבירור לא המצב אצל רוב האנשים.
אפשר להבין את העמדה של הקרוב החרדי. מה ההבדל בין מי שחזר בשאלה ,לבין מי שנניח כופר בציונות ואולי אפילו מתגייס להחרים את ישראל? וכי הוא לא יחשב לבוגד?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer