זכות קיום דתית לחילוני

בס"ד
שלום הרב,
צפיתי בסדרה "עוד נפגש" וראיתי שם סצנה מעניינת, בה אדם שחזר בשאלה בהיותו בחור מנסה לחדש את הקשר עם אחותו, אך הגיס (בעלה) הוא השומר למשפחה, ואיננו מרשה לו להיפגש ע"מ לשמור על הקן וחשש מקלקול משפחתו.
תוך כדי הויכוח הוא מסביר לו שבשבילו אדם שכופר ויוצא נגד אלוקים אין לו זכות קיום וכו'. עד משנאיך ה' אשנא.
כששמעתי את הדברים אז היה בזה משהו מאוד מזעזע, אבל אני חושב כשחושבים על זה אח"כ כן ניתן למצוא הרבה מאוד דברים שכן מחזקים את שיטתו, החל מהמקרים החמורים של מסית ומדיח ועיר הנדחת וכלה בעוד מיני אמירות יותר קלות על אפיקורס. אני חושב שאף בד"כ האמירות בקירוב אותם יוצאים זה לנסות להסביר מדוע במישור הדתי הדרך של קירוב יותר טובה (אם תקרב אז הוא יתחזק, יהיה פחות חילול ה' וכד').
אז רציתי לשאול מה דעתך על היחס של היהדות לעצם קיומו של החילוני "הכופר" אותו אחד שאיננו תינוק שנשבה גם אם לא מסית ומדיח אלא חי את חייו.
מצ"ב תחילת הקטע